"ימי גיבוש טיולים בדרום ומרכז רמת הגולן".
"סיור יום גיבוש מודרך לקבוצות ברמת הגולן".
הגולן מסופח לממלכה החשמונאית על ידי המלך אלכסנדר ינאי בשנת 97 לפני הספירה.
העיר גמלא נמצאת בשפך של נחל דליות ונחל גמלא. העיר נמצאת על הר מבודד ובזאת ייחודה. ניתן לנסוע ולהגיע לדרום רמת הגולן דרך 3 דרכים : 1. מצומת כורסי-בני יהודה-אפיק. 2.ממעלה גמלא-דליות. 3. ממעלה חמת גדר- זו עלייה תלולה מאוד.
ניתן לחלק את הרמה לשניים: גולן תחתון וגולן עליון. הדרום מאופיין בשטחי חקלאות מעובדים ואילו הצפון מתאים יותר לשטחי מרעה לבקר ופחות לחקלאות, כאשר קו דמיוני שמחבר בין הישובים נטור, חיספין ורמת מגשימים מהווה את קו התפר ביניהם- נסיעה לאום אל קאנטיר ,דרך הישוב נטור שהוא ישוב מעורב חילוני-דתי.
"אום אל קנטיר- אם הקשתות".
בשנת 1882 ישנו אנגלי קתולי ושמו סר לורנס אוליפנט המתעניין בעם היהודי, רוצה להגיע לקושטא ולבקש מהם לאפשר ליהודים להקים מדינה בפלשתינה. הוא מתיישב בחיפה במושבה הטמפלרית, בסמוך לו גר גוטליב שומאכר. שניהם מטיילים בארץ ולורנס אוליפנט כותב מאמרים וכתבות לעיתונים אנגליים ואמריקאים. מאמריו מופיעים בספרו 'חיפה' בו הוא מתאר את א"י כאידיליה ומנסה למשוך אליה עולים. בטילים המשותפים הם מחפשים דרך תוואי לפיתוח את הרכבת החיג'אזית בארץ. אשתו- אליס דוחפת ומעודדת אותו לנושא זה. בטיוליו בארץ הוא אוסף גם עתיקות וכאשר הגיע לכאן, הוא מתפלא ומשתאה למראה מבנה פתוח עם 3 קשתות ,מעיין ובריכות שצבע המים בהן לבן. הוא הבין שאין זה מקווה (אין מדרגות), אין זה נימפיאון (רחוק מהעיר), לא אורווה ולא בית בד, מתברר שכאן היה כנראה מפעל לצביעת אריגי פשתן.
בית שאן הייתה ידועה בבגדי הפשתן הדקים שלה ואילו הבגדים מהארבל היו עבים יותר מוצלחים ויקרים יותר. צבע הפשתן היה צהוב ,וכדי שיהיה לו ביקוש היה צורך לצבוע אותו ללבן. (הצבעים המבוקשים היו אדום, זהב ולבן). בתקופת התלמוד נשאלה השאלה- כיצד אדם יכול לבזבז את ההון אותו קיבל בירושה???
התשובה היא שיש 3 דרכים והן: א. קניית כלי זכוכית שהיו יקרים ודקים וכל פעם שנשברו היה צורך לקנות חדשים. ב. שכירת פועלים ומתן תשלום יומי גם אם העבודה לא נעשתה. ג. קניית בגדי פשתן לבנים ודקים , כי תהליך הלבנתם יקר והבגד היה נקרע בנקל, בסמוך נמצא מבנה שלורנס אוליפנט זיהה אותו כבית כנסת . כיוון המבנה צפון-דרום. בצידי העמודים מופיעים סממנים יהודיים כמו מנורות, אתרוגים, גפן. במרכז המבנה מופיע גלגל מאבני בזלת שמציין את המרכז הגיאומטרי , היות והמבנה איננו סימטרי שאין זה אופייני לתקופה הרומית –ביזנטית, ישנן 2 סיטראות לא שוות, הפתח איננו במרכז,(כי ההיכלית נמצאת מאחוריו), בשני הצדדים ישנם ספסלים . ההיכלית דומה מאוד לארון הקודש המופיע בפסיפס של בית הכנסת בטברייה. (המדרגות, העמודים..) כנראה והמבנה שופץ בתקופה הביזנטית =ספוליה, כי בתקופה זו חל איסור על בניית בתי כנסת חדשים.
כיום ישנה שיטה לשחזור הנעשית על ידי מספור האבנים, רישומן איזו אבן הייתה מעל/מתחת לאבן אחרת,(מיקומה), ומידות האבן. (כאן נמצאו כ- 90% מהאבנים המקוריות ), את כל הנתונים הכניסו למחשב והתקבלה סימולציה של המבנה. כנראה וגג המבנה קרס בעקבות חורף מושלג ואילו רעידת האדמה של שנת 749..לספירה הרסה והחריבה את המבנה לגמרי. העבודה בפועל נעשית ע"י עגורן ומסילות להרמת האבנים. (השיחזור נעשה על ידי "י. דריי שיחזור טכנולוגיה עתיקה". הוא גם שיחזר את הסכר בנחל תנינים.
בשנת 749 התחלף השלטון מבית אומאייה לבית עבאס, השלטון נחלש , לא משקיע בשיפוץ ובאבטחת הדרכים ולכן ישובים ננטשים , נעזבים ונשכחים- בשנת 2001 שר התיירות זאב רחבעם מגיע לחנוכת ביכנ"ס קטן בדיר עזיז וכאשר פרופסור בן דוד מביא אותו לכאן , הוא מתפעל מאוד ומחליט להקצות כספים לפיתוח המקום. אך באותה שנה גנדי נרצח בבית מלון בירושלים (מלון האייט לשעבר) ולא הספיק לממש את הבטחתו. הקשתות מנציחות את שמו .
הדרכת דרך – לתל סאקי.
ניצני כל מלחמה הנצו כבר במלחמה הקודמת. בשנת 1967 כאשר צה"ל כבש ושיחרר בשישה ימים שטחים גדולים שהשלישו את שטח המדינה. רמת הגולן, מזרח ירושלים , סיני . בשנת 1973 צה"ל נשאר עדין באופוריה של שנת 67 וישב על זרי הדפנה. בשנים 1970—1973 מתרחשים ימי קרב שמתחילים בבוקר ומסתיימים לקראת ערב . בערב ישנה רגיעה עד למחרת בבוקר. צה"ל מתרגל לנוסחה של לחימה שקטה. בשנת 1970 נערכו 70 ימי קרב . המלך חוסיין וגולדה מאיר נפגשו כשהם מחופשים לנשים מוסלמיות. המלך מיידע את גולדה שהסורים והמצרים עומדים לתקוף את ישראל. היא מיידעת את אלי זעירא שהיה ראש אגף המודיעין. אלי עונה ואומר שהסבירות לכך נמוכה. גיוס המילואים נעשה רק למחרת בצוהרי יום הכיפורים, כאשר רוב עם ישראל נמצא בבתי הכנסת. החיילים שהיו פה על התל שמעו הפגזות , אך הם היו משוכנעים שהתחיל עוד יום קרב ובערב תהיה רגיעה.
תל סאקי- תל געשי קטן.
"סיור מודרך וטיול ברמת הגולן".
התל נמצאים 5 חיילים בלבד בתצפיות. אחד החיילים תעד וכתב יומן קרב בו הוא מתאר את יום תחילת המלחמה שלא ידע שהתחילה כי רעש ההפצצה היה כרעם אדיר. ולאחר זמן קצר הסורים כבר שלטו במרחב הזה. מכאן ניתן לראות היטב את גבולות הרמה: במזרח= נחל רוקד והרי מירון. בדרום=נחל הירמוך, מערב=עמק החולה, צפון= נחל סער והחרמון הסורים העדיפו להתקיף מכיוון הרמה השטוחה ולכן הם הגיעו מ2 כיוונים מתל פארס ומקונטרה. באותו היום בערב מגיעים שני מטוסים. אחד חוזר לבסיסו והשני מופל, הטייס מפליט וצונח. הוא נאסף על ידי חיילים שהיו בסמוך ומוסע למרכז הארץ. בינתיים לבונקר שבתל מובאים הפצועים בנוסף לחברה שהיו במוצב. נשלחים שני רכבים לתגבורת אך הם חלקם נופלים במארבים סוריים. כאשר החברה בבונקר מבינים שאין להם דרך אחרת הם משביתים את מכשירי הקשר וכל הציוד המיותר. הכוחות הסוריים התקרבו והשתלטו על התל.
החברה נשארו בבונקר ללא מים וללא מזון. שניים התגנבו בלילה מהבונקר להביא ג'ריקן מים , הם הצליחו לעשות זאת בשקט כי הסורים כבר התמקמו בתל. כל חייל קיבל מים במשורה. היה חייל שהיה צמא מאוד , הוא החל לצעוק " אני רוצה עוד מים". כיוון שצעק הייתה סכנה שהוא מסכן את כולם. אחד החברים הציע לחנוק אותו, החייל כנראה התחרש במהלך הקרבות. חייל אחר כתב על קופסת סיגריות " תשתוק הסורים בחוץ " , הבן אדם הבין והשתתק. יצחק נגרקר שהיה לבוש סרבל של מפקד טנק, יצא לסורים והסגיר את עצמו, הסורים חשבו שהוא הטייס שנטש את המטוס , שבו אותו והיריות פסקו . קרה נס והסורים כלל לא חשבו להיכנס לבונקר ולבדוק אותו. לבסוף הגיע הסיוע של צה"ל ונשמעה צעקה – "יש פה מישהו?" והחיילים יצאו מהבונקר וניצלו, נגראוקר היה בשבי הסורי במשך 8 שעות.
"נסיעה לכפר חרוב בדרום רמת הגולן".
כפר חרוב, קיבוץ בדרום הרמה. נקרא על שם הכפר הסורי כפר חריב שהיה על שרידי העיירה מתקופת המשנה והתלמוד חרובה. שמוזכרת בכתובת רחוב. בתחילה רצו שהישוב יקרא : יפה נוף, על שם גרעין הנח"ל, וגרעין אמריקאי, שהקימו אותו בשנת 1973 . במקום יש מפעל מצליח לשסתומים הידראוליים.
נסיעה לעין פיק (שלט קטן בסמוך להרחבה של קיבוץ אפיק)- כתובת רחוב היא כתובת פסיפס בעברית של לשון חז"ל המתוארכת לסוף התקופה הביזנטית. התגלתה ב-1973 על רצפת בית כנסת באתר הארכאולוגי תל רחוב, שמורה כמעט בשלמותה. עניינה הסוגיה ההלכתית במשנה ובתלמוד על הכללתה או החרגתה של בית שאן ב"תחום עולי בבל" בתקופה שבין שיבת ציון לבין סוף תקופת בית שני, לעניין מצוות התלויות בארץ.
זוהי הכתובת הגדולה ביותר בשפה העברית שנמצאה כממצא ארכאולוגי אי פעם ותיעוד בעל חשיבות היסטורית המעיד על סביבה יהודית תוססת, פוליטית והלכתית, באזור זה בארץ ישראל בתקופת בית שני, ובכך הוא יחיד מסוגו- כיום נמצאת הכתובת במוזיאון ישראל, והעתק בגודל טבעי נמצא ברחבת בית הכנסת של קיבוץ עין הנצי"ב.
תצפית לשלום כפר חרוב-.
כדאי לעשות בתצפית משחק זוגות: ממול נמצאת העיר טבריה מאה 4 לספירה, זוגתה העיר צפת , מאה 16 לספירה. כי שתיהן ערי קודש המיישבות בתוכן קהילות יהודיות גדולות ומבוססות. י-ם מאה 10 לפני הספירה, חברון מאה 19 לפני הספירה. הר ארבל והר ניתאי. ( היו מהזוגות), הר מירון שהיה הגבוה עד 1967 וזוגו הר חרמון הגבוה משנת 1967.
גליל עליון ממירון צפונה, הגליל התחתון- ממירון דרומה- בצפון נכנס לכנרת הירדן ההררי, ובדרום יוצא סכר דגנייה. מידות ימת הכנרת 21 ק"מ לאורך, 12 ק"מ רוחב- דגנייה א ודגנייה ב. המושבה כנרת וקיבוץ כנרת, מהתצפית ניתן לראות את קיבוץ עין גב שהופגז על ידי הסורים עד 1967, בכביש היורד ישנן בטונדות ופסל של ראש אדם שתחנה זו היא אחת מהתחנות של שביל על שם אלי כהן. על פי מאמריו של אוליפנט, כאן עברה מסילת רכבת בין חיפה – צמח- דרה-דמשק. העותומנים חשבו שהרשויות באיזור תתחלפנה ולכן בצמח הם שינו את רוחב מסילות הרכבת. היו 7 גשרים שהרכבת מטפסת על מדרגות הבזלת . ביוני 46 =ליל הגשרים, פוצצו מספר גשרים במטרה להראות לבריטים את כוחה של תנועת המרי היהודית, וגם כדי לנתק את ארץ ישראל המנדטורית. על הירמוך נשארו שרידים של אחד הגשרים של הרכבת שהופצץ באירוע זה.
סיור בעיר סוסיתא בגולן.-
העיר סוסיתא נקראה בעבר אנטיוכיה היפוס והיא הייתה עיר נוכרית לכל דבר, המילה פוליס משייכת את העיר לאחת מעשר ערי הפוליס =דקפוליס. בעיר סקיתופוליס התיישבו הסקיתים שהגיעו עם אלכסנדר מוקדון, וכנראה שבעיר היפוס ישבו הפרשים ולכן גידלו פה סוסים. , גם הורדוס יישב באיזור פרשים. עיר נוכרית נוספת היא פנייאס שתחומה מגיעה עד עין זיוון- סוסיתא ממוקמת בדיוק מול טבריה להראות את הניגוד ביניהן. בתחום השיפוט של סוסיתא נכללו גם ישובים יהודיים כמו כפר ירחיב (חרוב), עיון, שאסור היה לקנות מהם תוצרת בשנת שמיטה. כי הן יהודיות. לעומת זאת מותר לקנות מנוכרים שגרו בישובים נוכריים. התחום המינהלי של סוסיתא היה בצפון-העיר סוסיתא ובדרום- כפר צמח. המים לישוב הובאו ע"י אמות מים שיצאו מנחל אל על והובלו לאורך 25 ק"מ, בטיולים שערכו אוליפנט וגוטליב הגיעו לסוסיתא וגוטליב חשב שמצא את העיר גמלא. אך בחפירות נמצאו רק שרידים נוכריים בלבד.
סיור בחמת גדר בבקעת גדר-
עיר נוספת מהדקפוליס היא גדרא הנמצאת בירדן. היא עיר האם של חמת גדר. יש הרבה חמת, אמאוס= של חמה ואמה מתארים את המעיינות החמים של גדרא= חמת גדר.
מעיינות חמים בעת העתיקה היו להיט וקיבלו מימד רוחני. בנוסף לבית מרחץ היו פה גם מקדשים. גדרהאהייתה עיר תיירות שמטרתה הייתה הרחיצה והפולחן. אין פה בית מרחץ כמקובל עם חדר קר, פושר וחם ,אלא משהו אחר שלא רואים בעולם הרומי. זהו בית מרחץ של טריס קריסטס = כלומר בית מרחץ של אפרודיטה שקיבל 3 שמות/ ביטויים – שפע, שמחה ופיריון., שבא לידי ביטוי ע"י פסלים של 3 נשים ערומות הנותנות ידיים ומסמלות את התכונות הטובות של אפרודיטה. בגדרא נמצאו הרבה דוגמאות של הטריס קריסטס- בתקופה הביזנטית נקרא המקום "מעיינות אליהו הנביא" כי הוא בא מהגלעד, האתר הוא תיירותי מאז ועד היום, במקום בנוסף יש בית כנסת..
בכניסה, ישנו מבנה מוזנח שהיה בית מלון בו השתכן המטה הסורי. גם אלי כהן התארח במקום זה. המבנה נבנה בשיתוף פעולה ישראלי-ירדני. המקום היה בשליטה סורית כבר בשנת 1951. שביל ע"ש אלי כהן מתחיל כאן וממשיך ב 7 תחנות בגולן. בשנות ה-60 האתר הולאם, ישנו מסגד משנות ה-50 שהוא נעול עד היום. התיאטרון פה גם מוזנח והמטרה היא לתיירות וחבל שלא משפצים ומשמרים.
האתר הארכיאולוגי הוא גדול ויש המספרים שהוא השני ביופיו ובגודלו בעולם הרומי.
3 דברים חשובים:
אין זה בית מרחץ אלא בריכות בטמפרטורות שונות של חום, כאשר מערבבים את המים עם מים קרים. בחמת גדר יש 4 מעיינות שכל אחד מהם נובע בטמפ' שונה. גם לפי חז"ל היו מגיעים לפה אנשים לא כל כך טובים , מצויין על בן שרצח את אביו כי לא ידע שזהו אביו.
בריכות המצורעים כי זהו אתר פולחני, מגישים להם מנחות. בנוסף נמצאו נרות חרס המרמזים שהמצורעים היו מגיעים לכאן בלילה. מסופר שרבי מאיר בעל הנס אף אישר ליהודים להגיע לכאן בשבת ולטבול במים לשם ריפוי, (אך לא לחזור בשבת).
