"ימי גיבוש וטיול בסובב כנרת וטבריה ומדריך טיול סובב כנרת בין דגניה לכנרת ובין הארבל לבקעת גינוסר ומגדל".

הכנרת קרויה כך מאחר ו- "מימיה מתוקים ככינרים". כינר היה כנראה שם של צמח שגידלו במקום. כנ"ל  כפר הנופש הקרוי- כינר, הישוב כינרות מופיע כבר בספר יהושוע  .תצפית מציון קברו של רבי עקיבא וקבר הרמח"ל בטבריה. ציון קברו של רבי עקיבא היא מערת קבורה מהתקופה הרומית ומיוחסת אליו לאחר שנרצח בעינויי קשים בטבריה.

בעקבות המרד הערבי הוקמה מחוץ לעיר תחנת משטרה. כיום המשטרה נמצאת בלב העיר .כי העיר התחילה על שפת הכנרת, מהמאה ה-18 מוכרת כאחת מ 4 ערי הקודש, ע"פ המקרא היו 5 ערים לחופי הכנרת. כפי שמופיע בספר יהושע פרק י"ט פסוק 35 בנחלת שבט נפתלי  ככתוב " " וְעָרֵי, מִבְצָר–הַצִּדִּים צֵר, וְחַמַּת רַקַּת וְכִנָּרֶת. ". העיר הדרומית הייתה חמת – יש אדמת סחף פורייה ובנוסף נמצאו כ- 60 נביעות השונות זו מזו  בהרכב  ובטמפ' . חלקם מים טובים לשתייה וחלקם הם מים טרמומינרליים שמהווים את הבסיס למעיינות המים החמים והמרפא.  העיר הצפונית הייתה רקת – המנקזת את בקעת הארבל . גם פה הייתה אדמה פורייה ומעיינות. בין 2 הערים לא התישבו ולכן האיזור היה עזוב ושימש כמקום קבורה לערים. בעיר הרומית ישבו יהודים בלבד אך בגלל מיקומה  על קברים, היא לא התפתחה. הפריחה הגדולה והתפתחות העיר מערבה ,התחילה עם פעולת הטיהור שעשה רבי שמעון בר יוחאי . בעקבות הטיהור הגיעו לכאן חכמים, בתי מדרש, סנהדרין , התלמוד הירושלמי ככתוב "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים" ועוד..

בשיא גודלה היו בעיר כ- 50 אלף תושבים. המלך היהודי הורדוס אנטיפס , בנה לכבוד הקיסר טיבריוס עיר פוליס רומית גדולה וקורא לה טיבריוס. בבנייה ניצלו את הטופוגרפי ולכן העיר השתרעה כרצועה צרה וארוכה בחלק הדרמי של הכנרת . ( מהר ברניקי ועד למלון קיסר כיום). בשנת 749 מתרחשת רעידת אדמה שפוגעת והורסת את בית שאן , וטבריה מקבלת את היוקרה והחשיבות והופכת לעיר הבירה האומאית, בשנת 1033 מתרחשת עוד רעידת אדמה שפוגעת  והורסת את טבריה- בשנת 1099 מגיעים הצלבנים  ורואים את העיר הרוסה. הם מתחילים לבנות את העיר שלהם לאורך החוף אך צפונה יותר. הם השתמשו מההריסות לבנייה משנית. בשנת 1670 העיר ניטשת לגמרי בעקבות רעידת אדמה. השליט דהא'ר אל עומר רוצה להקים לו מדינה עצמאית ולכן הוא מבקש את עזרת היהודים לבוא לארץ. הרמח"ל ואור החיים הקדוש נענים ומגיעים לארץ. גם רבי חיים אבועלפייה מגיע לטבריה כי על פי המסורת היהודית בטבריה תתחיל הגאולה. הוא התחיל לחדש את הישוב היהודי בעיר ובנה על הכנרת את השכונה היהודית. ראו זאת המוסלמים כי טוב והצטרפו כטבעת שנייה  לישוב ,וכטבעת שלישית הצטרפו גם הנוצרים.

בשנת 1745 בנו של השלי דהאר אל עומר מחליט להקיף את העיר  בחומה על 3 השכונות שלה.  בנו של דהאר מקים ובונה את הסארייה= קרית הממשלה . מסביב לחומה ישנו חפיר לח, בשנת 1833 רבי ישראל ותלמידי הגאון מווילנא קונים את אדמות רקת  שהיא טבריה על פי המקרא, ונוטעים פרדס של אתרוגים- עלייה לקברי צדיקים נוהג? מסורת ? מצווה? העלייה לקברי צדיקים היא תופעה המתקיימת כבר מעל ל 1500 שנה. הנוהג התחיל עם הלנה אימו של קונסטנטיניוס שזיהתה את הגולגלתא והקימה במקום את כנסיית הקבר. בעיקבותיה אימצו את הנוהג היהודים וגם המוסלמים. במאה ה-16 נכתבו כבר 3 ספרים בהם מופיעים מאות קברי צדיקים שאליהם עולים לרגל והם: 1. מסעות משה בשנת 1527 – נכתב על ידי משה בסולא. קברי אבות וצדיקים -1537. 3. שער הגילגולים שכתב תלמידו של האר"י הקדוש בשנת 1570 . קברו של רבי עקיבא לא מזוהה במדויק. יש האומרים שבטבריה הוא מקום הציון =אנדרטה  מתייחדים איתו  ואילו קברו האמיתי הוא ברמת הנדיב במקום הנקרא  'מנצור אל עקב'. קבר הרמח"ל  רבי חיים לוצאטו שנפטר בשנת 1746, מזוהה כאן כי יש בידינו ספרות, מסמכים ותעודות.   נכתב שהרמח"ל נקבר בסמוך לרבי עקיבא ולכן זהו מקום קבורתו. תושבי עכו סבורים שהרמח"ל קבור בכפר יאסיף.

במאה ה-19 השטח נרשם על שם הווקף של טבריה.

עד 1910 טבריה נמצאת בין החומות, ומתחילה היציאה מהחומות, בשנת 1911 רוצים להקים שכונה מודרנית כמו תל אביב ולכן האגודה נקראת  'אגודת אחוזת בית'. לאחר שרכשו את האדמה בנו את 'קרית שמואל' על שם  הנציב הרברט סמואל – בשנת 1938 פרצו מהומות בעיר ונטבחו 19 אנשים שנקברו בקבר אחים בבית הקברות של העיר.

סיפורה של דונה גרצייה-  סיפור בשלושה פרקים:

פרק א' : סוף המאה ה -15 האינקוויזיציה  בספרד ובפורטוגל. 1492 גירוש יהודי ספרד. על ידי המלך פרדיננד ואשתו איזבלה. חלק מהיהודים התנצרו. וחלק המשיכו להתנהג  כיהודים בסתר- האנוסים. בין האנוסים הייתה משפחת  הנשיא, הבת ביאטריס גרציה דה לונה נשיא. רק  בהגיעה לגיל מצוות נתגלתה לה יהדותה. היא  שודכה בשנת 1528  לפרנסיסקו מנדש (שמו העברי: צמח בנבנשתי) בן למשפחת סוחרים שהתעשרו ממסחר באבני חן ותבלינים . הם התחתנו כיהודים בסתר ולאחר מכן גם בכנסייה. לאחר שהתאלמנה הפכה לאשה העשירה ביותר בפורטוגל, אך נאלצה לעזוב לאיטליה בגלל לחץ האינקוויזיציה. באיטליה המשפחה  חזרה בגלוי ליהדות והשתמשו בשם נשיא כשם

משפחה.  היא השתמשה בכוחה ובהונה להגן על יהודים אנוסים ולפדות שבויים. היא כנראה תרמה רבות להוצאת התנ"ך בתרגום ללדינו (תנ"ך פרארה). לאחר זמן מה היא קבלה את הזמנת השולטן סולימאן הראשון ועברה לקושטא שבאימפריה העות'מאנית. שם בנתה בתי כנסת, ישיבות ובתי חולים. אחד מבתי הכנסת שבנתה עודנו עומד באיסטנבול ונקרא על שמה "לה סניורה". בשנת 1561 היא פנתה ביחד עם דון יוסף נשיא לסולימאן הראשון בבקשת חכירה של ערים בארץ ישראל, תחילה הם ביקשו את ירושלים, ונענו בשלילה, ולבסוף חכרו את טבריה באלף דוקטים זהב לשנה והחלו לבנות את העיר וליישב בה יהודים מאירופה.

בשנת -1569 נפטרה דונה גרציה נשיא לא רחוק מקושטא, טרם הגשימה את חלומה לעלות לארץ ישראל. פרק ב' : בשנת 1990 מחליט יזם טבריני להקים קניון בעיר אך לרוע מזלו הקניון הוקם בסמוך לשוק ונסגר לאחר זמן מה. הוא מחליט להעביר את עסקיו למבנה. יום אחד הוא נפגש עם צביקה סחייק שהיה איש חינוך ורצה להנציח את זכרה של הגברת גרציה דה לונה נשיא. פרק ג' : שני האנשים גילו שהם קרובי משפחה, והקניון הסב את תפקידו והפך למוזיאון דונה  גרציה- מלון בוטיק.  המלון בנוי חדרים המתארים את הווי החיים שלה. יש חדר תלבושות מהמאה ה-16.  במלון יש לינה וארוחות כשרות. מומלץ לתיירים, היציאה מהחומות לכיוון צפון מתרחשת בשנת 1911,  פיק"א בונה 3 מבנים שהם הראשונים שיצאו מהחומות. (רחוב השילוח).השכונה הראשונה נקראה שכונה א' וכך הלאה.

על גג המבנים ישנו חדר נוסף העשוי מבטון עם חרכי ירי כי טבריה היא עיר מעורבת ואלה שימשו כקווי גבול בין השכונות בעיר. ביציאה מהחומות היו יהודים, נוצרים ומוסלמים, מאגר מים  מהתקופה הרומית- (בסמוך לקברה של רחל אשת רבי עקיבא). שם יש כותרות שונות של מבנים מהעיר הרומית ביזנטית.

פארק  ברקו ארכיאולוגי מול חוף גיא  -פארק אתגרי עם אומגה.

בשנת 1969 נעשו חפירות בהן נמצאו 2 מגדלים של העיר ושער הכניסה לעיר, קיר מסיבי ברוחב של 8 מטרים ושיערו שזהו הקיר  האחורי של תיאטרון. העיר טבריה מוזכרת בכתביו של יוסיפוס פלביוס , וגם במעשיו של רבי שמעון בר יוחאי שטיהר את העיר. עיר חשובה בתקופת המשנה והתלמוד.(הייתה סוגיה האם מותר לבקר בשבת מטבריה לחמת? בגלל תחום שבת). "בית השער" – ישנה כתובת הכתובה בערבית המברכת את הבאים בשערי העיר. במסכת שבת (לג, ב): מסופר על 3 חכמים המשוחחים על מעשיה של רומא.

"מפני מה נקרא ר' יהודה ראש המדברים בכל מקום? שישבו ר' יהודה ור' יוסי ור' שמעון וישב לידם יהודה בן גרים. פתח ר' יהודה ואמר, כמה נאים מעשיה של אומה זו (רומאיים) תקנו שווקים, תקנו גשרים, תקנו מרחצאות. ר' יוסי שתק. נענה ר' שמעון בן יוחאי ואמר, כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמן. תקנו שווקין – להושיב בהן זונות. מרחצאות – לעדן בהן עצמן. גשרים – ליטול מהן מכס. כשנשמעו הדברים למלכות, אמרו, יהודה שעילה יתעלה, יוסי ששתק יגלה לציפורי, שמעון שגינה יהרג". שמעון ברח והתחבא במערה בפקיעין שביהודה (ליד גמזו) ולא בפקיעין שבגליל.

מסופר על רבי שמעון בר יוחאי שכשיצא מהמערה שבה הסתתר במשך שנים עם בנו אלעזר, הגיע אל העיר טבריה ושם חלקו לו תושבי המקום כבוד רב. שאל רבי שמעון בר יוחאי כיצד יוכל להשיב להם כגמולם. פרצו התושבים בבכי, וסיפרו לו כי על עירם חלה טומאת מתים, שכן הורדוס אנטיפס (בנו של הורדוס הבנאי) חטא בכך שהקים את טבריה על שרידי בית קברות, בניגוד להלכה היהודית הדורשת לקבור את המתים מחוץ לעיר מחשש טומאה. ביקשו התושבים משמעון בר יוחאי לטהר את העיר ממתיה האנונימיים, הקבורים בתחומיה ואיש אינו יודע היכן. רבי שמעון ביקש מהתושבים לפזר ברחבי עירם זרעים של תורמוסים, וראו זה פלא – עם בוא האביב סייר בין בתי העיר, וכשנתקל בריכוזי צמחייה צפופים וגבוהים במיוחד הורה לתושבים לחפור ולהוציא את המתים הקבורים תחתם. לאגדה זו ישנו בסיס בוטני מסוים. גם היום עולים תורמוסים באביב בקרבת בתי הקברות ואזורי החפירות הארכיאולוגיות בעיר. הצמח הוא חובב חנקן מושבע (החנקן הוא אחד החומרים שנוצר בתהליך ההתמזגות של חומר אורגני באדמה.)ולכן הוא מתפתח יפה במיוחד  מעל מזבלות ובקרקעות עשירות בחנקן.

בית מרחץ- (עליו יש גג).

נמצא בשטח ארמונו של הורדוס אנטיפס ושל אגריפס ה-2. במקום זה ישבה גם הסנהדרין. מתחת לארמון נתגלו מאגרי מים תת קרקעיים גדולים. הקירות טוייחו בטיח שנעשה מאפר ולקני.  ישנה גם אמת מים שהובילה מים מיבניאל לטבריה.

התיאטרון- זהו התיאטרון הגדול ביותר בארץ מהמאה ה 1 לספירה. המסד עשוי מבזלת , המושבים מאבן גיר. במרכז האורקסטרא יש מדרגות המובילות ליציע הכבוד. פה נראה מצוין קו השבר שנוצר מרעידת האדמה. (גם בבית שאן,בסוסיתא ובמצד עטרת). כנראה ורק כאן הציגו את הנאומכיה = מלחמות מים . כי היו להם את 3 הרכיבים:  מקור מים, איטום וניקוז. בסמוך לתיאטרון נתגלו הרבה בסיסי עמודים, ואף נברשת עגולה ובה נרות חרס. הנברשת הייתה עם שרשרת ברזל שאורכה  9.80 מטרים ולכן גובה המבנה היה כ- 5 מטרים.. אדריאנוס רצה להקים מקדש שיקרא  'אדריאנון' , אך מחשש שיפרוץ מרד חדש הוא בונה במקומו את בית המרחץ הגדול של טבריה.   על בסיסי העמודים השתמשו בדלת של מערת קבורה  כשימוש מישני, וכנראה וכך בא לידי ביטוי טיהור העיר.

"גן לאומי חמת טבריה".

ישנו תל של העיר חמת שקיים בזכות הנביעות המיוחדות של הרכב המים. עם הקמת העיר חמת הופכת להיות שכונה של העיר. וקרויה – רמת טבריה. ככל שהעיר עולה בחשיבותה (סנהדרין, טיהור העיר, בתי מדרש..) כך עולה יוקרה של השכונה. בשנת 749 התרחשה רעידת אדמה מהחזקות שהיו אי פעם בארץ ישראל(בית שאן וצפת מחרבו כלילי) ובתי המרחץ חדלו מתפקודם והישוב חמת נעלם..   רק במאה ה-18 הסולטן אל ג'זאר מחליט להקים מחדש את החמאם ובנה אותו בסמוך- על נביעה של מעין אחר.

בשנת 1921 בזמן המנדט הבריטי, בעקבות מותו של טרומפלדור והקמת גדודי העבודה ובית"ר מעסיקים אותם בסלילת כביש טבריה-צמח, שהיה כביש סולינג=מדרחוב). צמח הייתה מרכז חשוב בזכות הרכבת החיג'אזית שעברה דרכה והמשיכה לסוריה. בסלילת העיר מצאו את הפסיפסים עם מנורות ומוטיבים יהודיים המראים על בית כנסת. כיום נמצא בשטחו של מלון רימונים מתחת למדשאה הגדולה, כך היה נהוג  על פי החוק הבריטי. לאחר קום המדינה חפרו בחמת טבריה ומצאו שכונת מגורים ומבנה של בית כנסת אחר, שתפקד מהמאה הראשונה עד המאה השמינית לספירה. ישנה אגדה עתיקה המספרת שמי המעיינות חמים בגלל שהמלך שלמה דאג לשדים הנמצאים במעבה האדמה, וכאשר המלך מת השדים הפכו לחרשים ולא ידעו על מותו של המלך ,לכן הם המשיכו בעבודת חימום המים עד עצם היום הזה.

"בית הכנסת בחמת טבריה".-

חמת טבריה נמצאת בקו אווירי ישר לשער העיר הנמצא בפארק ברנקו, ניתן לראות בבנייתו 4 שלבים: השלב הראשון סוף מאה -1 ניתן לראותו בצד הצפוני מתחת לרצפה. בית כנסת קטן יחסית, בעל שלושה טורי עמודים . הבזיליקה איננה סימטרית-השלב הרביעי ניתן לראות הרחבה של המבנה לארבעת הכיוונים . השינוי נעשה על ידי הריסת הקירות החיצוניים ופילוס מחדש. השינוי נובע מגידול האוכלוסייה במקום.  היו לו 3 פתחים, הוא נחרב ברעידת האדמה בשנת 749. בתקופה העבאסית , במאה ה-8 נבנה קיר שחתך את חורבות הפסיפס , רגלי המנורה הם בצורת טריפוד כפי שכתוב במקורות חז"ל. (מלבד בשער טיטוס ובמטבע  של מתיתיהו אנטיגונוס ובשער טיטוס).

בתורה כתוב – "אל מול פני המנורה יאירו 7 הנרות". שהלהבות פונות לכיוון המרכז, והלהבה המרכזית פונה לכיוון ארון הקודש כפי שמופיע בפסיפס, הליוס אל השמש מחזיק בידו את העולם שכבר אז ידעו שהעולם הוא עגול. ב"ספר הרזים" ישנם שבעה פרקים שכל פרק נקרא רקיע. בפרקים מופיעים שמות המלאכים, ובפרק הרביעי המספר על המאורות מוזכר המלאך הליוס שאחראי על גלגל החמה. (על פי המסורת אין הוא אל השמש אלא מלאך האחראי על גלגל השמש.) במקום מוצגים  רצפת הפסיפס ועמודי הסורג.

קבר רבי מאיר בעל הנס נמצא מעל חמת טבריה . המבנה נבנה  בשנת 1867 מעל המקום היחידי בעולם שבו הקבר לא נמצא במרכז המבנה הספרדי ,אלא בצידו. הייחודיות הזו נובעת מהיות המבנה הסמוך לקבר אשכנזי. רק בשנת 1910 נוסף ונבנה החלק האשכנזי בגלל מצוקה כספית. רבי מאיר היה תנא מתלמידי רבי עקיבא, גדול החכמים במאה ה-2 לספירה, דמות מרכזית וחשובה. כשרבי יהודה הנשיא ערך את המשנה, כל מה שלא צוין מי אמר – מיוחס לרבי מאיר, המכונה "בעל הנס".

• רבי מאיר גר בחמת. מספרים שכולם באו לשמוע את הדרשות שנהג לשאת מידי ערב שבת. לפני שיצאו לבית הכנסת בערב שבת, אנשים מילאו בנרות יותר שמן – כדי שיאירו יותר זמן, כי ידעו שיתעכבו לשמוע את הדרשה. פעם אחת האריך בדרשתו, ואשה אחת שהייתה רגילה לשמוע את דרשותיו התאחרה לחזור לביתה. בינתיים כבה הנר ובעלה כעס ונעל את הדלת בפניה, ונדר שלא תיכנס יותר לביתו עד שתירק בפניו של ר' מאיר שהאריך בדרשתו. הרגיש ר' מאיר בדבר ועשה עצמו כמי שחלה בעינו, שרפואתו, שאשה שהתמחתה ברפואה זו תירק לתוך עינו. אמרו שכנותיה לאותה אשה, הנה ההזדמנות שלך לירוק בפניו של ר' מאיר ולחזור לביתך. באה לפני ר' מאיר. שאל אותה ר' מאיר: "האם את יודעת לרפא ביריקה?" נרתעה האישה מכבודו והודתה שאינה יודעת לרפא. אמר לה ר' מאיר: "אם אינך מומחית – עלייך לירוק שבע פעמים לתוך עיני כדי שאתרפא". לאחר שירקה, אמר לה ר' מאיר: "לכי אמרי לבעלך, אתה אמרת לי לירוק פעם אחת ואני ירקתי שבע פעמים". אמרו לו תלמידיו: "מדוע לא סיפרת לנו את המעשה, והיינו מביאים את הבעל ומלקים אותו עד שישאל על נדרו וירצה את אשתו". השיב ר' מאיר: "אם הסכים הקב"ה שימחק שמו הקדוש כדי לעשות שלום בין איש לאשתו, על אחת כמה וכמה שמאיר ימחל על כבודו" (ירושלמי סוטה פרק א עמוד ד). רבי מאיר היה נשוי לברוריה, בתו של התנא ר' חנינא בן תרדיון (שהיה אחד מעשרת הרוגי מלכות), והסיפורים והמדרשים סביבם התרחשו כאן.

  • עד 1867 לא היה מבנה על קברו של רבי מאיר בעל הנס, אלא שדה פתוח עם ציון מקום קבורתו. בשנת 1867 החליטו חכמי טבריה לבנות מבנה. באותם ימים היו שתי קהילות: אשכנזית וספרדית. הקהילה הספרדית הייתה מאד עשירה, ואילו האשכנזית מאד ענייה. חילקו את המגרש לשניים, הספרדים בנו בצד אחד, ואמרו לאשכנזים שיבנו כשיוכלו. הקבר נמצא בקיר המפריד בין שני המתחמים. למבנה שתי כיפות: זו שמעל לחלק הספרדי – כיפה תכלת נמוכה ורחבה מעל בניין מרשים, והכיפה האחורית מעל הצד האשכנזי – לבנה ומחודדת. הצד הספרדי נבנה מכספי משפחת ספרא, ועבר שיפוצים. הצד האשכנזי נבנה בשנת 1910.

    רבי ישראל אוֹדֶסֶר, מאודסה, תלמיד ישיבה בטבריה, לא צם בצום י"ז בתמוז, התאבל על כך, ולמחרת (בשנת 1922) מצא פתקה בספר בחלק האשכנזי של מתחם הקבר, מרבי נחמן מברסלב שהיה בטבריה בשנת 1799 (וברח מעכו בשבת). הפתק הכיל מכתב המופנה אליו וחתום בידי רבי נחמן מברסלב, שנפטר כ-120 שנה קודם לכן. המכתב כלל את הסיסמה "נ נח נחמ נחמן מאומן". הרב אודסר שמר במשך שנים בסוד את קיום הפתק וסיפר עליו רק לילדיו. רק כעבור 44 שנה, בהיותו כבן 80, סיפר על כך ברבים. סיפורו זה הביא להתקבצות חסידים נוספים סביבו וליצירת קבוצה אשר חבריה מכונים "נ-נחים". בסוף שנות ה-80 של במאה ה-20 החלו תלמידים אלה להפיץ את הסיסמה ואת סיפור הפתק.

    סיור רגלי בעיר העותומנית-

    בשנת 1745 נבנתה החומה והסראייה (מצודה בעלת 4 מגדלים עגולים להגנת העיר, מול נקודת התורפה  כביש נצרת- טבריה, ע"י צ'ולבי בנו של ד'האר אל עומר שרצה להרשים את אביו. (מערכון של הגשש –קפיטריה בטבריה), ביה"ס אליאנס נחנך בשנת 1925 עם חצר גדולה שהאמינו בגוף בריא ונפש בריאה ולכן הייתה חצר לפעילות ספורטיבית. בקומה השנייה גר המנהל טאג'ר שעל שמו הרחוב. ממזרח לבית הספר  אחרי הכביש מנזר הנזירות הפרנצ'יסקניות – אואזיס סאן פרנצסיקו, קיר המצודה אקלקטי ויש בו רוזטות עמודים ושני חלקי מנורת שבעת קנים, בכניסה לאחד הבתים אבני הדרך סואץ קהיר 192/193 שהביא מילואימניק ממלחמת יום הכיפורים.

      "המתחם הסקוטי בטבריה" – ב1874 דוקטור דיויד טוראנס מסיונר סקוטי מקים קליניקה שמתרחבת להיות בית החולים הסקוטי ששימש עד 1970. כשמגיעים הבריטים הרב של טבריה מברך ומספר שטבריה התברכה במי הכנרת המתוקים בקברי צדיקים ובדוקטור טוראנס. לאחר זמן מה קנו את כל המתחם והוסיפו כנסיה ובית קברות, כשהוקמה פורייה הפכו את בית חולים להוסטל לצליינים וב 1995 ביקשו להקים מלון לקראת ביקור האפיפיור ב 2000 ואז התגלו קברים . הבנייה הסתיימה רק בשנת 2003 . בית המלון אינו שייך להתאחדות המלונות ואיננו כשר אם כי הוא ברמה גבוהה מאוד.

    מלון טבריאס/גרוסמן – ב 1896 מקים ריכארד גרוסמן נוצרי שוויצרי מלון מודרני (הראשון בטבריה) שמתארחים בו נכבדים וב 1898 נגע גוטליב שומאכר שמזהה במבט מהמלון את החומה הביזנטית בהר ברניקי וניגש לבדוק, אחרי מלחמת העולם הראשונה מקימים הבריטים את קו התעופה לונדון בומביי (אימפריאל איירוויס) מלונדון לצרפת לאיטליה ליוון ובמטוס מים שנוחת כל יום שלישי ב 13:00 על מימי הכנרת ומשם לאחר סיור ולילה במלון ממשיך מצמח לבגדד ומשם לקראצ'י ולבומבי. והיה גם קו לאוסטרליה. כל תושבי טבריה היו סוגרים את החנויות ובאים לראות את הפלא. הבריטים מתלהבים ממנוחת הצהריים והופכים זאת לתקנה מחייבת בכל הארץ, ב 1932 בעקבות סיבוב לא נכון של המטוס הוא התהפך ונגרם נזק שהעלה את תעריפי הביטוח. עד להפסקת קו הטיסה.

    בעיתון "הארץ" מתאריך 20 באוקטובר 1931 נכתב: "אווירון-הים הראשון, משרות אנגליה-הודו, שיטוס דרך הכינרת, יגיע היום לפנות בוקר לטבריה. מטבריה יצאו הנוסעים באוטו לצמח ומשם יעלו על אווירון-יבשה וימשיכו הטיסה להודו דרך בגדאד. כיבוש טבריה ב 1948 – ערב המלחמה אוכלוסיית טבריה מונה 11,000 תושבים מתוכם 6300 יהודים. היהודים נמצאים במצור ומקבלים אספקה דרך הים (ע"י שחיה מאיזור רבי מאיר בעל הנס וגרירת ארגזים) מכיון שהמלון יושב על אם הדרך לגליל, הערבים משתלטים במרץ 48 על המלון ובאפריל  (עדיין בתקופת המנדט) לאחר יום וחצי קרב נכבש המלון על ידי חטיבת גולני. מנהיגי הערבים מבקשים מהבריטים להתפנות מטבריה עם אוטובסים לכל מיני מקומות. (הבריטים הציעו אותו דבר ליהודי צפת אך הם סרבו). בהמשך המלון שימש כאכסניית "מיוחס" נוער. אנדרטת זאכי יצחק אלחדיף – שירת כראש עיר (היהודי היחיד בערים מעורבות) ב 1928-1938 נרצח כאן במאורעות, מסגד דאר אל עומר (המסגד הגדול) נבנה ב 1742 ועל פי הכתובת שבו מומן בכספי יהודים (אבולעפיה) לכבודו של מטיבו דהר אל עומר. כנסית סנט פיטר – אפשר לעשות מיסה בכנסיה קתולית פולנית שצבא אנדרוס התאכסן בה ב 1942. (פתוחה עד הצהריים), רחבת הרובע היהודי –  ב

    • כנסית סנט פיטר – אפשר לעשות מיסה בכנסיה קתולית פולנית שצבא אנדרוס התאכסן בה ב 1942. (פתוחה עד הצהריים), רחבת הרובע היהודי –  ב 14/5/34 שיטפון גדול מחריב את הבתים והבריטים דוחפים לים את ההריסות ובעצם בונים את טיילת טבריה.למה אבולעפיה בונה ב 1740 את ביתו דוקא כאן כשבעצם הכל הרוס ויכול לבנות היכן שרוצה:

      בארה של מרים:  מובאת הדעה כי באר מרים נגנזה בתוך ים כנרת על הפסוק "ונשקפה על פני הישימון" (במדבר כא), אומר המדרש‏‏: "אמר רבי חייה בר אבא: כל מי שהוא עולה להר הישימון וראה כמין כברה קטנה בים טיבריא זו היא בארה של מרים" (תלמוד ירושלמי, מסכת כתובות סז א, וכן במדרש רבה ויקרא פרשה כב פסקה ד).

      קופת רבי מאיר בעל הנס – על פי המקרא צדקה ניתנת למי שמבקש. ר' אבולעפיה ממציא סטארט אפ חדש ושולח קופות לצדקה של רבי מאיר בעל הנס לכל הקהילות היהודיות בעולם.

      פעם בשלושה חודשים היה מגיע שד"ר(שליח דרבנן) ואוסף הצדקה לטובת תושבי טבריה. פעם הגיע שליח מי-ם לפס במרוקו ולקח את הצדקה לי-ם. השד"ר של טבריה הגיע וראה שהקופה כמעט ריקה. חכמי טבריה תובעים את חכמי י-ם וזוכים כי כסף שנתרם כבר "נצבע". כך ניתן להבין את עושרה של הקהילה הספרדית בטבריה. אשכנזים שהגיעו לטבריה רק החל מ 1765 לא היו בהסדר "בעל הנס" וחיו מכספי החלוקה.

      מאפיית אבולעפיה ביפו – במאה ה-19, ערבי יתום מתדפק על בית אבולעפיה היהודי (שהיה מורה בראשון לציון) בנוה צדק. המשפחה מאמצת אותו עד שמת אבי המשפחה ומותיר אלמנה ו שמונה ילדים. אם המשפחה נותנת לו קצת כסף ומשלחת אותו. הוא מקים מאפיה, ולכבוד המשפחה שאמצה אותו משנה את שמו לאבולעפיה ולא פותח המאפיה בפסח. אבולעפיה הנוכחי הוא דור חמישי מאותו ילד.

      שער המצודה הצלבנית בטבריה – מצדדיו חפיר שהיה רטוב (נמצא טרוורטין- היחידי בארץ ). סרקופג משולב בשער. במצודה הייתה כנראה  שבוייה  אשתו של ריימונד ה-3 מטריפולי.

      מסגד הים מג'מע  אל בכר – לדייגי הכנרת שהיו קושרים את סירותיהם מתחת לקמרונות ונכנסים למסגד. ב 1934 כשנבנתה הטיילת נחסמו הקמרונות בדרום על קו המים אחד ממגדלי המצודה העותמנית. המדיד בטבריה– הדיגטלי לגובה פני ים כנרת. עד לאחרונה פעלה פה מזרקה עם לייזר – טיבריום שנהרסה. בטבעת הנוצרית- מוסקוביה  בטבריה– אכסניה רוסית מאמצע המאה ה-19 הפכה למלון בוטיק ב 2003/2. הכנסיה היוונית אורתודוכסית –  ב 1627 השל"ה (ישעיהו הלוי הורביץ – חיבר את "שני לוחות הברית") רבה הראשי של פראג שומע שהאר"י הקדוש (1534-1572) התפלל כאן בביה"כ עתיק מהמאה ה-9 ומקים בית כנסת מפואר עם כיפות – "כיפות השל"ה. ברעידת אדמה של 1868 נחרב המקום. וב 1879 משחדים יוונים אורתודוכסים את העותומנים ובונים עליו כנסיה. היהודים תובעים אותם אצל הואלי בדמשק שמחליט שהמקום צריך לחזור ליהודים. היוונים מבקשים לקבל תשלום על הבניה אך האשכנזים לא מצליחים לאסוף 4000 גרוש לתשלום והספרדים לא מוכנים לעזור.

      לפי סיפור אחר לפני כ-200 שנה הגיעה הקהילה היהודית המצומצמת בטבריה לפת לחם, והוחלט למכור את מתחם בית הכנסת לצליינים יוונים. לפי הסכם המכירה, נקבע כי תמורת סכום כסף מסוים אפשר יהיה לפדות את המקום בחזרה. במהלך השנים בנו הצליינים על בית הכנסת את הכנסייה היוונית בטבריה. תחת הצריח של הכנסייה מצאו הרב סגל וחבריו את שרידי בית הכנסת הקדוש. מאז מכירת המקום ניסו יהודים רבים לעלות ולבקר בבית הכנסת, חלקם בכוח, אך לשווא. בצר להם ניסו למצוא את חוזה המכירה ולפדות חזרה את המקום הקדוש, אך המסמך נמצא בדמשק. לפני כמה שנים קיבלו מספר רבנים אישור ובגלל האיסור להיכנס לכנסיה טיפסו על החומות ושמחו לראות בור מים אותו שייכו למקווה של בית הכנסת הקדום.

    • "אשמח לעיונכם באתרים הנוספים של אפי נחמיאס" – התמחות בסיורים אורבניים וסיורי טבע, סיורי מורשת קרב וחיבורי מסלולים:

      www.siyureboutiqe.com    www.toursguides.com