"ימי גיבוש וכייף בגליל עליון וגליל תחתון."

סיורים במרחבי ארץ הגליל, בגלילת התחתון והעליון, בגליל המערבי והגליל המזרחי,בערים העתיקות- עכו, פקיעין, ראש פינה וצפת לצד גושי התישבות גדולים כמו גוש תפן וגוש שגב, רכס רמים ועמק זבולון. סיורים מודרכים בגוש תפן ופקיעין:מוזיאון תפן,תצפיות גליליות,מסלולי טבע ואירוח.

סיור מודרך בגוש שגב-משגב:

מוסלמים נוצרים ויהודים בגן האמנותי של כאוכב אל היג’א,יודפת ותל יודפת ההיסטורית -יוסף בן מתיתיהו מול הרומאים ובסופו "מכר נשמתון לשטן",מחלבת עיזים-"חלב עם הרוח",בית הבד באבטליון-טוב שם משמן טוב,תצפית מהררית על בקעת נטופה ,הגלילת התחתון, הכרמל ,כנרת ורמת הגולן, ולסיום "מבדד נטופה".

"סיורים במשמר הירדן"-

א. בשנת 1884 מרדכי יובובסקי קונה את האדמות להקמת ישוב בשם "שושנת הירדן".
ב. בשנת 1897 חיים מרגלית – איש עם חזון ,מלמד את הקבוצה מהי חקלאות והם זורעים נוטעים ובונים בתים. הוקמה משאבת מים להעלאת מי הירדן לישוב. השם שונה "משמר הירדן".ג. הישוב נמצא על הגבול עם סוריה ועל דרך ראשית ולכן סופג התקפות , ביזה ושוד . ד. לישוב הגיעו חברי בית"ר שביקשו עזרה, וכאשר הגיעה קבוצה של האצ"ל עם נשק לסיוע, עצרו אותם חברי ההגנה ומנעו מהם להגיש עזרה. רצו גם לפנות את הילדים אך ההגנה כעסה עליהם כי לא ביקשו אישור. ה. ב 5/5/48 תקפו הסורים את הישוב. הלוחמים האחרונים החליטו להיכנע, וכאשר כרמי יצא ובידיו דגל לבן הוא נהרג במקום והשאר נתפסו בשבי. ו. כאשר השתחררו קיבלו פיצוי זעום על הקרקעות שנלקחו מהם. (אחרים קיבלו פיצוי גדול יותר- כעס על האפליות )ז. רק בשנות ה -80 קיבלו את "אות הקוממיות". כמסמל עמידה איתנה במלחמה. "מבצר צלבני -מצד עתרת"(עטרת)-

א. בולדווין ה 4 נחלש, הטמפלרים מצפת מבקשים להקים מעבר על הירדן ומבצר שימנע את מעברו של צאלח א-דין. בתחילה מסרב בהסבר שצריך לשמור על הסטטוס-קוו אך לבסוף נותן להם אישור. ב. ולכן ,בשנת 1178 צאלח א-דין מגיע לאיזור. בגלל הפרת ההסכם הוא כובש והורס את המבצר, עוד בשנתו הראשונה. ובונה עליו מסגד. (עדין לא הספיקו לבנות עליו מגדלים). ג. המבצר נמצא על תל. בשכבות התחתונות יש שרידים מתקופת הברונזה, ארמון מהתקופה ההלניסטית ומבצר צלבני חדש. העובדה להיותו חדש היא –צבען הלבן של האבנים ללא פטינה כי היה מכוסה ועדיין לא נחשף לשמש.
ד. נתגלו עדויות של כלי עבודה, בהמות משא כך שעדיין לא תפקד כמבצר. נתגלו גם מטבעות צלבניות של המלך אמרליך. ה. המקום בערבית נקרא- קצר אל עטרה=מבצר הכישלון, כי הערבים ראו בזה כשלון צלבני. הישראלים ראו בו הצלחה ולכן נקרא עטרת.
ו. למרגלות התל נמצאו מימצאים מהתקופה הפרי-הסטורית- נמצאו אבני צור עם סימני שריפה עליהם, כנראה וזו התגלית היחידה בעולם. בנוסף נתגלו שלד של ממותה.
ז. באזור זה נמצא רצף ארוך של תקופות בגלל שכאן עברה אחת מהדרכים החשובות.

"הדרכת דרך- נהר הירדן".

הגבול בצפון הארץ הוא ברור ומדויק, להבדיל מהגבול בערבה, בגלל הנוכחות הצרפתית שהייתה כאן. ובנוסף הבריטים כללו בגבולם את כל מקורות המים של הירדן והכנרת.

בשנות ה – 50 הוחלט להעביר את מי הירדן למאגר אשכול ולנגב. כיום מי הכנרת מגיעים לחיפה ולרמת הגולן. הסורים רצו להטות את מי הירדן לטובתם אך, בזכות ידיעותיו של אלי כהן המרגל שלנו במצרים המקומות הופצצו בדיוק רב. בצפון רמת כורזים, הבזלת חסמה את הזרימה של הירדן ושל נחלים נוספים, הירדן מצטמק ונעשה צר יותר ופחות עמוק, ולכן הוא מכונה "פקק".

"גשר בנות יעקב"-

בקרבת המקום ישנם מספר אתרים מוסלמיים ששמם מקושר ליעקב כמו חמאם יעקב, ולכן הצלבנים קראו לוואדי כאן, ’וואדום יעקב’. הצלבנים חשבו שבמקום זה חצה יעקב את הירדן בדרכו לחרן. (בתנ"כ כתוב ליד נחל ייבוק).

גשר בנות יעקב ניתן לנזירות ממנזר סנט ג’יימס שהיו בצפת, וחיפשו מקור להכנסה. המסדר הטמפלרי נתן להן את הגשר שתגבנה מיסים וזה תתפרנסנה .ומכאן הגשר קיבל את שמו – גשר בנות יעקב. על פי המוסלמים- השם ניתן לגשר הודות לדמעות הרבות ששפכו יעקב ובניו על מותו של יוסף בהיוודע להם האסון. (בקרבת מקום ישנו פאב הנקרא ’סולם יעקב’ ). גשר נבנה על ידי  ידי השליט הממלוכי – בייברס (בנה גם את גשר אדם), במטרה לצור על המבצר הצלבני בצפת . הגשרים שימשו אותו להעברת צבא וציוד למצור.

"מצפה גדות – אתר הנצחה".

א. רוב אזור רמת הגולן מלא במוקשים הן סוריים והן ישראלים. ולכן חובה לא לסטות מהשבילים ולהזהר. (קרו מקרים של פציעות עקב התפוצצות מוקשים),
ב. ישנן מספר סיבות לאי ניטרולם של המוקשים: יקר מאוד, בעייתי – כי לא יודעים את מיקומם, מלווה בסכנת חיים, הם נסחפים עם השטפונות ולא ידוע לאן.
ג. גדות ספגה הרבה הפצצות סוריות כיוון שהייתה בטווח ראייה והפגזה של המוצב הסורי שנקרא – ’המורתפע’ בעברית = הנישא. מוצב זה מדגים את היתרון האסטרטגי המשמעותי שהיה לסורים. צה"ל כבש את כל רמת הגולן ביום אחד במלחמת ששת הימים. מפקד חטיבת אלכסנדרוני נדהם מהתצפית של המוצב על גדות ואמר להם : "מפה אתם נראים שבעתיים". מונח זה הוטבע כאן, הכוונה הייתה שרק עכשיו התברר להם עד כמה היה קשה לאנשי הקיבוץ להחזיק מעמד מול ההפצצות הסוריות מהמוצב.
ד. האנדרטה- הביצוע על ידי  עזרא אוריון ז"ל. פיסל הרבה פסלים כמו גן הפסלים במצפה רמון, בהר ארדון, בסמוך ליד מרדכי את סולם יעקב. האנדרטה גבוהה מאוד , אולי להמחשת משפט זה. תל חצור- תל ענק בכל קנה מידה. שטחו כ- 700 דונם לעומת עיר דודה כ- 60 דונם. גודל התל מעיד על חשיבותו הרבה. דוגמה לישוב שהכביש עזב אותו הוא איילת השחר שבעבר היה קיבוץ מאוד מתוייר ומבוקש.

"אחוזת דוברובין"-

א. המושבה הוקמה בשנת 1884 על ידי מתיישבים חרדים ששילבו תורה ועבודה.
ב. הברון רוטשילד רוצה להקים באיזור חוו חקלאיות בדומה לצרפת לוקח את המושבה תחת חסותו ומקים מפעל לייצור מי קולון. ג. המפעל הצליח בהתחלה אך היו 2 בעיות: האחת המלרייה, והשנייה מחסורבמים. ולכן נבנתה באר אנטילונה להעברת המים מהירדן לשטחים ולבתים. ד. בשנת 1909 רכש אנדריי דוברובין שהיה סובותניק – נוצרי שאימץ לעצמו מנהגים יהודיים ולאחר מכן התגייר והמיר את שמו ליואב.ה. משפחתו גרה שם עד שבשנת 1968 הורישו את המקום לקק"ל. כיום המקום משמש כמוזיאון וגם לאירועים שונים . (כנסים, חתונות)

"שמורת החולה".

כל המיצג מומלץ כולל הסרט. (3 מיצגים- צפורים, בעלי חיים, היסטוריה). השמורה נמצאת בדרום עמק החולה והוקמה במהלך ייבוש החולה על מנת לשמר ולשחזר את הסביבה הייחודית של אגם החולה והביצות שיובשו. זוהי שמורת הטבע הראשונה שהוכרזה בישראל, והמאבק הציבורי להקמתה הביא לייסוד החברה להגנת הטבע (1964). השמורה מוכרת כ"אתר ראמסאר" בהתאם לאמנת ראמסאר לשימור ולפיתוח בר-קיימא של בתי גידול לחים.בשמורה ניתן לראות מיגוון של בעלי חיים מסדרות שונות, כמו: צב ביצה, ברווזים, אגמיות, אנפות, קורמורנים, שפמנונים, נוטרייה, גיימוסים, חסידות, שקנאים…

ב-2011 התגלתה במקום אוכלוסייה של עגולשון שחור-גחון, שהיה בגדר מין נכחד , ייתכן ושרד בעקבות תוצאות השיקום. מיהו העגולשון שחור הגחון??? זהו מין חסר זנב קטן ממשפחת העגולשוניים, אנדמי לאגם החולה אשר נחשב לנכחד מאז שנות ה-50 ועד לגילויו מחדש בשנת 2011. עד לייבוש האגם הייתה תפוצת המין בחוף המזרחי של האגם והביצה. העגולשון דומה לצפרדע הנחלים, אך קטן ממנה בהרבה. צבעו אפור כהה וזרוע בכתמים חומים. בטנו שחורה ומנוקדת בנקודות לבנות. לשונו עגולה ואינה נשלפת מפיו.

בשנת 1940 מצאו היינריך מנדלסון והיינץ שטייניץ שלושה פרטים בשוליים המערביים של הגולן, סמוך לביצות החולה. שני פרטים (מתוך שלושה) שנלכדו ב-1940 וב- 1955 עברו הליך שימור ונמצאים באוסף של האוניברסיטה העברית בירושלים. המין, הוכרז רשמית כנכחד ב-1996, שב ונתגלה ב-15 בנובמבר 2011 כאשר "פקח רשות הטבע והגנים", יורם מלכה, מצא "נקבת עגולשון בשמורת החולה", לאחר מכן נלכדו מספר פרטים נוספים ששוחררו חזרה לטבע‏. "העגולשון שחור" – הגחון נכלל ב-2010 ברשימת עשרת מיני "הדו-חיים הנדירים ביותר בעולם"‏. על פי הבדיקות הגנטיות שלו נתגלה שהוא מאובן חי היחיד ששרד מהסוג לטוניה ששאר המינים בו נכחדו לפני כ- 15,000 שנים עקב שינויי אקלים באירופה.

"אגמון החולה".-

אגם מלאכותי קטן, סביבו אתר תיירות המהווה מוקד צפרות הודות לעופות הרבים הנקבצים בו, בעיקר עופות מים. המסלול מעגלי. ניתן ברגל / באופניים/ רכב חשמלי.

האגם נוצר בהצפה מבוקרת של קרקעות שנחשפו בעת ייבוש החולה, לאחר שהסתבר שאינן טובות לעיבוד חקלאי, וכי התועלת לסביבה משטח מוצף רבה מתועלתו כשטח מעובד. בפברואר 2009 נבחר על ידי כתב העת הבריטי BBC WILDLIFE כאחת מעשר תצפיות בעלי החיים החשובות בעולם. במקום יש 3 מצפורים מהם ניתן להתקרב לציפורים.

"העגור במקורות ובאגמון החולה".-

מופיע במקרא בפסוקים "גַּם-חֲסִידָה בַשָּׁמַיִם, יָדְעָה מוֹעֲדֶיהָ, וְתֹר וסוס (וְסִיס) וְעָגוּר" (ירמיהו ח׳ – פסוק ז׳), "כְּסוּס עָגוּר כֵּן אֲצַפְצֵף, אֶהְגֶּה כַּיּוֹנָה" (ישעיהו ל״ח – פסוק י״ד)

העגורים שוכנים בשטחים פתוחים נרחבים ובאדמות ביצה. כיום ישנם 15 מיני עגורים כאשר 9 מהם נמצאים בסכנת הכחדה. הם ניזונים מצמחים, בע"ח קטנים כמו יונקים ומכרסמים. מרבית מיני העגוריים נודדים, מבנה הלהקה בנדידה הוא דמוי ראש-חץ בדומה לאווזאים שונים. הם עפים ביום ובלילה. הם מגיעים לקו המשווה ושם הם מבלים את החורף. הם מומחים בדאייה. הקולות החזקים שהם משמיעים הם גבוהים ורמים, כדי שיוכלו לתקשר גם בגבהים הגבוהים בהם הם עפים. העגוריים מתחברים עם בני המין השני לכל חייהם, וידועים בקנאותם. (יפה לראות את ריקוד החיזור שלהם.).

החסידה-

החסידה הלבנה היא עוף גדול, אורכה יכול להגיע למטר אחד. מוטת כנפיה עד 2 מטרים ומשקלה נע מ-2.3 עד 3.7 ק"ג. כל נוצותיה לבנות, למעט נוצות היד והאמה ונוצות הכנף הגדולות – שהן שחורות. אין הבדל בצבע בין הזכר לנקבה, אך הזכר גדול יותר.

החסידה הלבנה ניזונה בעיקר מצפרדעים וחרקים גדולים, אך גם מלטאות וממכרסמים. איתור הטרף נעשה תוך די הליכה שקטה על הקרקע במרחבים פתוחים,.

החסידה מקננת בעיקר בצמרות עצים גבוהים וניתן לראות את קיניה אף בראש עמוד חשמל, הקן מגיע ברחבו לכדי מטר, והוא עשוי בעיקר מזרדים וענפים דקים, בתטולה 1 -2 ביצים וכעבור 50-55 יום בוקע הגוזל, כאשר עיניו עצומות, ההורים מאכילים אותו בקן למשך כ-60 יום עד שעוזב את הקן – מימין-מפל התנור(הטאבון), מפל הטחנה בנחל עיון מטולה, נהר הירדן והמפל "בטיילת עמי", הירדן לאחר המפל ב "טיילת עמי" מול קיבוץ עמיר וכפר בלום.

"סיורים מודרכים בעכו העתיקה והחדשה":

עכו של התקופה הצלבנית והתורכית עכו של מעל האדמה וקצת במנהרות ובמחילות עכו של שווקים והדרכות פיקנטריות. סיורים מודרכים מסביב לעכו: הגן הבהאי היפהפה של עכו, המכון והולקני הישן, בית הכנסת התוניסאי, לוחמי הגיטאות ואתריו סיורים וטיולים מודרכים בעין אפק ובתל אפק, סיורים וטיולים ברכס סולמה של צור:ראש הנקרה,מערת קשת,חניתה. סיורים מודרכים בנצרת העתיקה והחדשה, סיורים וטיולים מודרכים בעתיקות ציפורי. טיולים ברכס אחים: תל יודפת, הררית, אבטליון,שכניה, קורנית,מבדד נטופה ועוד

מסלולי טבע בגליל וסיורי טבע : נחל צלמון, נחל בצת, נחל כזיב ונחל עמוד, נחל ציפורי  ונחל נבי יושע. סיורים בעיר המיסטיקה והאמנות,צפת-סיורים צפתיים, סיורים רוחניים קבליסטיים, מזמרים וגליליים. סיורים וטיולים בראש פינה טיולים ברכס רמים ועמק החולה, ממטולה ועד נבי יושע וקרבות מלכייה. טיולים וסיורים בגליל המערבי,סיורים בגליל העליון, סיורים וטיולים בגליל התחתון.

"נבי שועייב" בגליל התחתון.-

פירוש המילה יתרו= שארית, היתרה. התרגום הערבי למילה שארית היא- שועייב.

המדינים הם השארית שנשארו מעובדי הכוכבים והמזלות. המעיין ומתחם הקבר-

הנביעה במעיין איננה טבעית אלא נעשית על ידי משאבה של מקורות אך המים טובים לשתייה. המקום מזוהה לחלוטין לקברו של הנביא יתרו ובתו . בשנת 1047 נזיר פרסי מגיע לכאן , כותב ומתאר את המקום עם שתי הקרניים הטופוגרפיות הנראות וכותב "יש מעיין ומימיו צלולים, ועליו מסגד, ושני קברים בפתחו, אחד של שועייב והשני של בתו שהייתה אשתו של משה, תושבי הכפר מקפידים לנקות – מחיטין הלכנו לכפר אירביל". יש כאן זיהוי של שני מקומות ישוב . תחילת הדת הדרוזית במחצית המאה ה- 11, התחילה במצרים המשיכה ללבנון ולסוריה, מגיעה לישראל בשיאה במאה ה- 17 . השליט פאחר א-דין הדרוזי שנתמך בשלטון העותומני כבש את צפון הארץ ויישב שם דרוזים.

אצל המוסלמים המקום נחשב למקודש בגלל המסורת המוסלמית הטוענת שהנביא שועייב התגלה לצלאח א-דין ערב קרב קרני חיטין, וברגלו רמס את הנחש שאיים עליו. בסמוך לקבר נראית כף רגלו של הנביא מוטבעת בסלע. בין השנים 1936-48 היו סיכסוכים בין המוסלמים לדרוזים, ובשנת 1948 החליטה ממשלת ישראל שהמתחם יהיה בחזקה דתית דרוזית. הכניסה למוסלמים אסורה. משנת 1950 נחגג חג נבי שועייב בתאריך- 24/4 בסמוך ליום העצמאות הישראלי, במקום נערך טקס צבאי ודגלי ישראל ווהדרוזים מונפים אל על. סאלח טריף פיתח את המקום בשנות ה -70 וה-80. ואילו המוסלמים צועדים במחאה להחלטת הממשלה מצומת גולני לנבי שועייב. בקיסריה התגלה לאחרונה מטמון מטבעות עם שמו של  אלחאכם באאמר אללה.

בית הכנסת בישוב ארבל:

בית הכנסת נמצא במקום נמוך ולא במקום מרכזי כפי שהיינו מניחים. ניתן לראות 3 שלבים בבנייתו, כאשר השלב הראשון מתוארך למאה ה-4 ואילו השלב האחרון למאה ה-6.

שייך לקבוצת בתי הכנסת הגלילים הרריים המאופיינים ב:

1. הבנייה מאבן גיר. (לעיתים כמו פה בשילוב עם בזלת). 2. מבנה בזיליקלי. בציר צפון-דרום. 3. הכניסה מעוטרת ומפוארת, לרוב בצורה משולשת. שער מרכזי ושתי דלתות מצידיו (בדומה לברעם). 4. לרוב הכניסה מדרום וגם כיוון התפילה לדרום.(יתכן והייתה כניסה נוספת מהצד) 5. סידור מיוחד של הספסלים. 6. בכותל הדרומי ישנה גומחה לארון הקודש. לא ברור תפקידה של האבן הגדולה עם החלל הפנימי – אולי כספת???

"שמורת הארבל".

רמת ארבל נמצאת בגובה של 180 מ’ מעל פני הים, אך בגובה של כ- 400 מ’ מהכנרת.

על הארבל ניתן לראות מערות קארסטיות עם עדויות להתיישבות, החל מהתיישבות פרי היסטורית. הארבל מוזכר גם במקרא,בספר הושע פרק י " יד וְקָאם שָׁאוֹן, בְּעַמֶּךָ, וְכָל-מִבְצָרֶיךָ יוּשַּׁד, כְּשֹׁד שַׁלְמַן בֵּית אַרְבֵאל בְּיוֹם מִלְחָמָה: אֵם עַל-בָּנִים, רֻטָּשָׁה. טו כָּכָה, עָשָׂה לָכֶם בֵּית-אֵל, מִפְּנֵי, רָעַת רָעַתְכֶם; בַּשַּׁחַר, נִדְמֹה נִדְמָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל.".

כמו כן נמצאו ביצורים מהתקופה החשמונאית. הורדוס נלחם במצוקי הארבל נגד תומכי בית חשמונאי ואנטיגונוס שהתנגדו לו פוליטית ודתית וראו בו גר אדומי. הורדוס פקד לבנות תיבות בהן היו חיילים. התיבות הורדו בזהירות והגיעו לפתח המערות שנחפרו במצוקים ושם יכלו לפגוע ולהרוג את הלוחמים היהודיים שהסתתרו. האירוע מוזכר ומתואר ע"י יוסיפוס פלביוס בספרו מלחמת היהודים ברומאים. שיא הפריחה של הישוב בתקופה הרומית במאות 5-6. (ריבוי בתי כנסת באיזורים סמוכים). לאחר החורבן השתכנה פה אחת מ 24 משפחות הכהונה. תושבי הישוב התפרנסו בעיקר מבדי הפשתן שהיו ידועים באיכותם. הוכחה לכך נמצאה בכתובת ארכיאולוגית שהתגלתה בחמת גדר המספרת ומשבחת את איכותם הגבוהה של בדי הפשתן בארבל. בד הפשתן היה ידוע כבד איכותי ויקר הנמצא אצל אנשים חשובים ואמידים. ניתן לרדת באחד מהמסלולים היפים בזהירות.

"תצפית מצפור החרוב".-

תצפית על הכנרת ובקעת כינרות, בה ניתן לראות 3 בקעות מרכזיות: בקעת גינוסר- עליה תל מקראי הנקרא- תל כינרות. בקעת בטיחה- עליה תל מקראי הנקרא- תל בית ציידא.

"בקעת בית ירח" – עליה תל מקראי הנקרא – "תל בית ירח". מהמצפור ניתן לראות בתחתית מצוק גלי אבנים זכר להתבצרות היהודית שהייתה כאן. בעבר היה כאן ישוב יהודי גדול שהשתרע על כ- 30 דונם. הישוב נקרא ואדי חמאם או חורבת וורדים. כנראה והישוב היה מיושב עד לתקופת מרד בר כוכבא. הישוב היה על הדרך מהארבל למגדלה ומשם לטבריה. על פי מטבעות שנמצאו לכבוד הקיסר אדריאנוס – מאה השניה לספירה. כנראה ונחרב ברעידות האדמה בשנים 363, או / ו 419 לספירה.

על רצפת בית הכנסת העתיק ניתן לראות רצפת פסיפס מיוחד עם 3 סצנות : קריעת ים סוף, בנייה של מגדל בבל או בית המקדש= דמויות של בנאים עם מנופים ומגדלי עץ ודמותו של שמשון = דמות ענקית המחזיקה בידה אנשים קטנים-גמדים.

"הר ניתאי בארבל".

על שם ניתאי הארבלי, שימש כאב בית הדין, לצידו של יהושע בן פרחיה ששימש כנשיא הסנהדרין. יחד הם הזוג השני בתקופת הזוגות. מדבריו " "סורו משכנות רעה, סורו מלשון רעה ואל תתייאשו מהפורענות". לדבריו יש להימנע מלהיות בחברה רעה כמו האמונה החדשה כך כונתה הנצרות שמא ילכו אחריה. ולא להתייאש מהפורענות כי היא אכן תגיע והמשיח בוא יבוא.

חירבת מינים בצפון מערב הכנרת.-

מבנה מרובע בגודל 70 מטר על 70 מטר, בפינות ישנם מגדלים עגולים. גם בסמוך לשער ישנם מגדלי שער עם 2 תאים לשומרים. ניתן לראות 2 שערים ומתחתיו סף של השער . הרחבה הפנימית שימשה כמסגד, הרצפה מרוצפת באבני בזלת ובקיר הדרומי ישנו מיחראב . למסגד הייתה כניסה נוספת צדדית לעוברי האורח. קירות הארמון היו מצופים בלוחות שיש. על הרצפה היו פסיפסים גאומטריים שכוסו כדי לשמור עליהם. היופי והפאר של המבנה הם למעשה ארמון החורף ,מהתקופה האומאית ומתוארך לתקופתו של המוסלמי הבנאי אל ווליד ששלט בשנים 705-715 לספירה. ( בנו של עבד אל מאלכ שבנה את כיפת הסלע בשנת 691-2), האימפרייה האומאית השתרעה מהודו ועד לספרד. הבירה הייתה דמשק. מבנים אומאיים נוספים שבנה: ארמון בכותל הדרומי בירושלים, חורבת מפג’אר ביריחו, חירבת מניה , את העיר רמלה ובירדן ליד עמאן. היה פעיל עד שנת 749 שבה התרחשה רעידת אדמה ותחילת עליית בית עבאס. בתקופה הממלוכית שימש מבנה להפקת סוכר. פירוש השם מינייה הוא- מעגנה= נמל קטן. ימת טבריה נקראה גם ימת מינייה כלומר המעגנה של אל ווליד.( בחוף הירוק נתגלתה מעגנה מהתקופה המוסלמית).

"בית יגאל אלון- קיבוץ גינוסר".

בשנת 1986 שהייתה שנת בצורת והכנרת נסוגה. נמצאה סירה עתיקה המתוארכת לזמנו של ישוע. הסירה הועמדה לתצוגה בשנת 2000 לאחר חודשי טיפול ושימור מיוחדים. הסירה נבנתה מאוסף של 12 סוגי עץ שונים , כאשר הארז והעוזרר כנראה יובאו ושאר העצים היו מקומיים כמו: אורן, אלון, קטלב, זית ועוד – לסירה חשיבות רבה כי היא חושפת אותנו לקשרי המסחר שהיו עם ארצות אחרות כמו לבנון – משם הובאו הארזים. בנוסף הסירה מקשרת בין פסיפס הסירה שנתגלה במגדלה. הסירה גם מלמדת אותנו על מקצוע הדגה שהיה נפוץ בכנרת. בנוסף זו גם תגלית מרגשת מאוד במיוחד עבור התיירים.

את הסירה ניתן לייחס להרבה אנשים: דייגי הישובים מסביב לכנרת, המורדים החשמונאים נגד הורדוס, ישוע או תלמידיו ועוד…בכניסה למבנה נטועים 12 העצים מהם נבנתה הסירה. בנוסף נמצא במקום הפסיפס שנלקח מבית הכנסת של חוקוק (ולשם הוא עתיד לחזור בתום השיפוצים) – הפסיפס מתוארך למאה ה 3 לספירה. בפסיפס נראה ענק הנשען בשתי ידיו על עמודים, שערים גדולים עומדים מאחוריו. הפסיפס מיוחס לשמשון הגיבור. כוחו של שמשון בא לידי ביטוי בפסיפס כאיש הענק בואדי חמאם וכאן בעוקרו את שערי עזה ובהריסת העירהפלישתית באימרתו המפורסמת "תמות נפשי עם פלישתים"….

"אתר ספיר".-

על שם  פנחס ספיר שכיהן בממשלות כשר המסחר והתעשייה והן כשר האוצר, היה אחד מיוזמי התוכנית של הקמת מוביל הארצי. קיימים ארבעה אתרים של מקורות : אתר אשכול, אתר מקורות הירקון, אתר ספיר ואתר שמחה בדרום.

כאן בעצם הייתה ראשיתו של המוביל הארצי. בשנת 1937 תחילת הפרוייקט וסיומו בשנת 1964. היה צורך להסתירו מפני התקפות והפצצות האויב ולכן המשאבות נמצאות במעמקי האדמה. כיום מקורות היא אחת מ 10 החברות המובילות בעולם להפקת ולהשבחת מי שתייה. המטרה הייתה לשאוב מים מהכנרת ולהוביל אותם דרומה. כיום הוא מגיע עד מצפה רמון. הקושי העיקרי היה קושי טופוגרפי של העברת המים מעל נחל עמוד. הפתרון שהוצע מבוסס על כוח הכבידה ועל חוק כלים שלובים ללא השקעת אנרגייה. כיום חושבים על העברת מים מהדרום לצפון. כיום בישראל יש 4 אגנים : אקוויפר החוף, אקוויפר ההר, הכנרת וההתפלה. למקורות כ- 40 מתקני התפלה , כאשר 7 ממוקמים לאורך החוף.

קו אדום תחתון הוא 213 – ממנו אסור לשאוב. וקו אדום עליון 208-.

תל כנרות-.

כנרת וכינר הם שמות של 2 אלים כנענים שהיוו במקום את הפולחן המרכזי. התל נמצא במקום אסטרטגי וחשוב, על ציר הדרך לכיוון חצור שהייתה עיר גדולה וחשובה ואף לדמשק. אכן הישוב כנרת מוזכר כבר בתקופת הברונזה הקדומה, כאשר תחותמס כבש אותה והשאיר מצבה ועליה הכתובת "…כבשתי את כנרת.." הכתובת נמצאת בבית גורדון שבקיבוץ דגניה. בעיר לא נמצאו שרידי חורבן והיא מיושבת גם בתקופת הברזל. נמצאו שרידים יהודיים כמו בית 4 המרחבים, ושרידים חקלאיים כמו מגלים, חודי מחרשה ,כלי קרמיקה ואוסטרקון עם כתב עברי קדום "לשער". אולי השפעה של תרבות כנענית על התרבות היהודית או להיפך. בכל מקרה ידוע שהישוב כנרת היה הישוב עם החומה הרחבה ביותר שהשתרעה לרוחב של 11 מטרים.

תל זה הוא התל המקראי הגדול ביותר מסביב לכנרת. שמו ניתן לו ע"ש הישוב כנרת המוזכר בספר יהושע פרק י"ט כאחת מערי המבצר שכבש יהושע השייכת לשבט נפתלי. " לב. לִבְנֵי נַפְתָּלִי, יָצָא הַגּוֹרָל הַשִּׁשִּׁי–לִבְנֵי נַפְתָּלִי, לְמִשְׁפְּחֹתָם. לג וַיְהִי גְבוּלָם, מֵחֵלֶף מֵאֵלוֹן בְּצַעֲנַנִּים וַאֲדָמִי הַנֶּקֶב וְיַבְנְאֵל–עַד-לַקּוּם; וַיְהִי תֹצְאֹתָיו, הַיַּרְדֵּן. לד וְשָׁב הַגְּבוּל יָמָּה אַזְנוֹת תָּבוֹר, וְיָצָא מִשָּׁם חוּקֹקָה; וּפָגַע בִּזְבֻלוּן מִנֶּגֶב, וּבְאָשֵׁר פָּגַע מִיָּם, וּבִיהוּדָה, הַיַּרְדֵּן מִזְרַח הַשָּׁמֶשׁ. לה וְעָרֵי, מִבְצָר–הַצִּדִּים צֵר, וְחַמַּת רַקַּת וְכִנָּרֶת." הישוב נחרב בכיבוש האשורי 732 לפני הספירה ולא יושב יותר. בכניסה לתל ניתן לראות סימני דרך של שביל הבשורה בו הלך ישוע. תמונות גליליות: שמורה אגמון החולה, הבניאם הפראי ועץ אלון גלילי.

בשורה השניה: התבור והר ניתאי הארבלי ומים זורמים בגליל. הכנסיה באלוני אבא,שונה מ"בתי העם" במושבות הטמפלריות ומבט על הכנרת מ"אלומות". עכו-סיגנון ממלוכי בעכו,מנהרות הטמפרים וחאן אל עומדאן-מלון מפואר מעוצב ע"י עמודי גרניט ו"שעון" – ראש הנקרה-סולמה של צור והים הכחול לבן,"נהר הירדן" ליד כפר בלום וקיבוץ עמיר-"טיילת עמי".

****************************************************************************************

סיורים מודרכים בגליל התחתון מבקעת נטופה לרכס אחים וגוש משגב

ביקור במאגר המים "אשכול" ותל חנתון.

כאוכב אל היג’א-גן שלוש הדתות/גן השלום של כאוכב ותצפית עלהכרמל והגליל התחתון.

תל יודפת ויוסף בן מתיתיהו, בית הבד באבטליון, מבדד נטופה והתיישבות לאורך דורות הגליל. הררית-תצפיות לבקעת נטופה והגליל התחתון,ותצפיות לגליל העליון והגולן.

ההבדל וההפרדה בין הגליל התחתון לעליון היא בעיקר טופוגרפית, כאשר הגובה המקסימלי בגליל התחתון הוא של הר כמון – 598 מ’ ואילו בגליל העליון מגיע גובהו של הר מירון כ-1208 מ’ (פי שניים). ביניהם מפרידה בקעת בית הכרם. הבדל נוסף נאמר ע"פ חז"ל : בגליל התחתון –שקמים ובעליון אין שקמים. גבולותיו: במערב- מישור החוף עכו. במזרח-הכנרת ובקעת הירדן. בדרום-עמק יזרעאל ובצפון-גליל עליון.

את הגליל התחתון נהוג לחלק ל-3 יחידות נוף : המערבית –קרויה גבעות אלונים-שפרעם. המסלע קרטוני ולכן הגבעות מעוגלות, הנוף מתון יחסית-עליו התפתח חורש אלוני התבור.

המרכזית- רכסים ובקעות כלומר הורסטים וגרבנים. המזרחית- 3 רמות נטויות מצפון לדרום : רמת ארבל, רמת תבור ורמת יששכר. הרמות נוצרו משברי משנה של השבר הסורי אפריקאי. ההגעה למרכז המבקרים דרך מחלף לכיוון חנתון. בנוסף לכאן קיימים עוד 2 מרכזי מבקרים נוספים האחד- במקורות הירקון, ממנו יצא קו ירקון נגב משנת 1955 שקדם למוביל הארצי שחובר ונפתח בשנת 1964. השני- נקרא מרכז ספיר הנמצא מצפון מערב לכנרת. ממנו יוצא המוביל הארצי דרך התעלות הפתוחות ומשם בצנורות לדרום הארץ. המאגר חוצה הפרשים טופוגרפיים כמו נחל עמוד ועובד על העיקרון של חוק כלים שלובים.

"המוביל הארצי".

"מוביל המים הארצי", הנקרא גם "מפעל הירדן", הינו פרויקט הדגל של "מקורות" וגדול מפעלי התשתית שנבנו בישראל בחמישים השנים האחרונות. המפעל, שהוקם בשנת 1964, נועד להוביל מים מהכנרת וממקורות מים נוספים בצפון, לאזורי הדרום הצחיחים. לאחר הקמתו חובר "המוביל הארצי" – סמוך למעיינות הירקון ולראש העין – לשני קווי "ירקון-נגב" אשר הוקמו מספר שנים לפני כן. בכך הושלמה מערכת המים הארצית, שאפשרה ומאפשרת את החיים והירוק בכל חלקי ישראל. היקף עוצמתו והשפעתו של "המוביל הארצי", העורק הראשי של מערכת המים הארצית, מתבטא בנתונים הבאים:

• תוכניות ההקמה של "מפעל הירדן", לימים "המוביל הארצי", אושרו בממשלה בשנת 1956 • בשנת 1959 הוחל בבנייתו, שנמשכה 5 שנים – עלות הקמתו הייתה כ-420 מיליון לירות ישראליות –  בתהליך הקמתו הושקעו כ-2.5 מיליון ימי עבודה, הועסקו למעלה מ-4,000 עובדים, נחפרו כ-7 מיליון ממ"ק עפר, נחצבו כ-1.7 מיליון ממ"ק סלע, נוצקו כ-500 אלף ממ"ק בטון, הושקעו כ-75 אלף טון פלדה והונחו כ-15 אלף צינורות בטון ופלדה.- אורכו: כ-130 ק"מ. עם הפעלתו הוקצו כ-80% מהמים שזרמו בו לחקלאות וכ-20% למי שתייה.

• בתחילת שנות ה-90 כבר סיפק "המוביל הארצי" כמחצית ממי השתייה בישראל, מצפון הארץ ועד לפאתי הנגב -כדי להבין את מורכבותו של "המוביל הארצי" כדאי גם להתייחס לאתגרים שעמדו בפני "מקורות" לנוכח מתווה המערכת. שאיבת מי הכנרת חייבה את "מקורות" לחצוב בצלע הר ולהקים תחנת שאיבה בחלל שנוצר. תחנה זו – "תחנת ספיר" – אשר ממוקמת על שפת הכנרת, שואבת את מי הכנרת בצינור תת קרקעי ומזרימה אותם באמצעות משאבות בעוצמה של 30,000 כ"ס אל צינורות לחץ, דרכם הם מוזרמים דרומה. הסיבה לבחירה במשאבות בעלות עוצמה כה רבה הייתה בשל גודל משימתן – העלאת מי הכנרת והזרמתם ממפלס הנמצא מתחת לפני הים אל גובה של 44 מטר מעל פני הים – גובה הרמה של כ-250 מטר! לאחר השאיבה מהכנרת מוזרמים המים ל"תעלת הירדן הפתוחה", שאורכה 17 ק"מ, ומשם למאגר צלמון. במאגר צלמון

נמצאת תחנת שאיבה נוספת המעלה את המים לגובה של 115 מטר מעל פני הים ומזרימה אותם בתעלת בית נטופה, שאורכה 17 ק"מ. מתעלת בית נטופה מגיעים המים ל"מאגרי אשכול", שבבקעת בית נטופה. בהמשך עוברים המים לצינורות באורך של 86 ק"מ, הנמשכים עד לתחנת מצר-זאב שבראש העין, שם מתחבר "המוביל הארצי" עם קווי "ירקון נגב". בנקודת החיבור מתפצלים המים לשני כיוונים: האחד לכיוון גוש דן ותל אביב והשני דרומה – עד לצפון הנגב. במהלך השנים הוקמו לאורך תוואי "המוביל הארצי" תחנות שאיבה שנועדו לאפשר הוספת מים למערכת הארצית ממקורות נוספים.

בפני "מקורות" עמדו אתגרים טכנולוגיים והנדסיים נוספים. התוואי המתוכנן של המוביל עבר דרך הרים, נחלים ופני שטח הרריים, עובדה שחייבה פתרונות יצירתיים בהתמודדות עם המכשולים. כדי להתגבר על תוואי השטח חצבה "מקורות" מנהרות בקטעים שצריכים היו לעבור בהרים, בעוד שחציית הנחלים לאורך התוואי בוצעה על ידי גחונים – מתקנים הנדסיים הפועלים על פי חוק הכלים השלובים. דוגמא בולטת לכך היא הפתרון של "מקורות" בנחל עמוד. הפתרון למכשול הטבעי שמהווה הנחל, אשר חוצה את התעלה הפתוחה של "המוביל הארצי", התבטא בהנחת צינורות פלדה בצורת גחון (צורת U), כך שהמים יורדים לתחתית הנחל בעברו האחד ועולים אל עברו השני על פי חוק הכלים השלובים. עומק גיחון נחל עמוד כ-150 מטר. בנוסף נדרשה "מקורות" לעשות שימוש במכשירים מכאניים, במערכות בקרה מתקדמות ובתעלות פתוחות באורך כולל של 35 ק"מ. כל הפעולות והאמצעים הללו ביטאו את השליחות הלאומית של "מקורות", אז כמו היום, באספקת המים, משאב החיים, לכל קצוות הארץ. בעזרת חשיבה מקורית, פתרונות יצירתיים ומחויבות ללא תנאי – ידעה "מקורות" לתת מענה לאתגרים הרבים שניצבו בפניה בעת הקמת "המוביל הארצי" ולהפוך את החזון הציוני למציאות בת קיימא.

"המוביל המלוח" –

במקביל להקמת "המוביל הארצי" הקימה "מקורות" את "המוביל המלוח". הקמתו נועדה לתפוס את מי המעיינות המלוחים המתנקזים לכנרת ובכך להוריד את רמת הכלורידים (מליחות) של המים המסופקים ל"מוביל הארצי". תוואי המפעל, שאורכו כ-22 ק"מ, עובר במקביל לחוף המערבי של הכנרת. תחילתו במעיינות נור (טבחה) וסיומו דרומית לשפך הכנרת לירדן. מנהר הירדן מוזרמים המים לים המלח. צעדים נוספים שבהם נוקטת "מקורות" על מנת להוריד את המליחות ב"מוביל הארצי" כוללים דילול המים באמצעות מי מעיינות מתוקים ושמירה על גובה אופטימאלי של מי האגם. תוואי המוביל הארצי עובר דרך הרים, נחלים ופני שטח הרריים, דבר היוצר צורך באמצעים הנדסיים וטכנולוגיים שונים להתמודדות עם המכשולים שבדרך.

בתוכנית המקורית לבניית המוביל הארצי, תוכנן כי מקורם של חלק ממי המוביל יהיה בהטיה של הירדן אל המוביל בגזרת גשר בנות יעקב, 10 ק"מ מצפון לכינרת. בשל התנגדות של סוריה ושל האו"מ נאסר לבסוף על ישראל להטות את מי הירדן, ולפיכך שונתה התוכנית לבניית המוביל כך שהחלק הארי של המים המוזרמים במוביל יהיו מים שנשאבו ישירות מאגם הכנרת.

כדי לשאוב את מי הכנרת באתר שנקבע בתוכנית החדשה, היה צורך לחפור בצלע ההר ולהקים בחלל שנוצר תחנת שאיבה – תחנת ספיר. תחנה זו שואבת את המים על ידי צינור תת קרקעי ומזרימה אותם באמצעות משאבות בעוצמה של 30,000 כוחות סוס אל צינורות לחץ, דרכם הם מוזרמים דרומה. הסיבה לבחירה במשאבות בעלות עצמה רבה כל כך היא גודל המשימה המוטלת עליהן – הזרמה של מי הכנרת מגובה של 213 מטר מתחת לפני הים אל גובה של 44 מטר מעל פני הים.

בניית תחנת השאיבה הייתה משימה מורכבת ביותר, אולם בכך לא תמו האתגרים שעמדו בפני מקורות בבניית המוביל הארצי. תוואי המוביל כפי שתוכנן עבר דרך הרים, נחלים ופני שטח הרריים ולכן יצר צורך באמצעים שונים להתמודדות עם המכשולים שבדרכו של המוביל. כדי להתגבר על המכשולים השתמשה מקורות בפתרונות הנדסיים שונים: בניית קטעי המוביל העוברים בהרים נעשתה באמצעות חפירת מנהרות וחציית הנחלים בוצעה על ידי בניית גיחונים – שהם מתקנים הנדסיים המנצלים את חוק הכלים השלובים כדי להזרים את המים מעל לנחלים. בנוסף לשני אלו, נעשה במוביל שימוש במכשירים מכאניים שונים, במערכות בקרה מתקדמות ובתעלות פתוחות באורך כולל של 35 ק"מ.

לאחר השאיבה מהכנרת, מוזרמים המים לתעלת הירדן שאורכה 17 ק"מ ומשם למאגר צלמון, מאגר מים פעיל בעל יכולת קיבולת של מיליון מ"ק. במאגר צלמון ישנה תחנת שאיבה נוספת המעלה את המים לגובה של 115 מטר מעל פני הים ומזרימה אותם בתעלת בית נטופה שאורכה 17 ק"מ. מתעלת בית נטופה מגיעים המים למאגר אשכול המכיל מי בוצה, מי כלור ומתקני ניסוי במים. בהמשך, עוברים המים לצינורות באורך של 86 ק"מ הנמשכים עד לתחנת "ירקון נגב" שבראש העין. יש לציין כי לאורך המוביל הוקמו מספר תחנות שאיבה נוספות, שנועדו לאפשר הוספת מים ממקורות נוספים באזור ראשון לציון והגברה של יכולת התפקוד של המוביל.

תל יודפת בגוש שגב(משגב)-

יודפת (70 לספירה), מצדה (73 לספירה) וביתר (135 לספירה),הם הישובים בהם נערכו קרבות קשים נגד הרומאים ומסמלים אומץ גבורה וחירוף נפש. ביודפת ומצדה אירעו מקרי התאבדויות בתקופת המרד הגדול. אילו ביתר הייתה מעוזו האחרון של שמעון בר כוכבא, מאוחר יותר במרד בר כוכבא. ביתר מזוהה עם הכפר בתיר מדרום מערב לירושלים.

תל יודפת- גבעה הררית , מוקפת הרים כאשר צידה הצפוני הוא המתון ביותר ולכן הקרב הוכרע בצד זה.(מצפון הרומאים הקימו סוללות והכריעו ). על התל ניתן לראות 2-3 שכבות. ניתן למצוא שרידים הלניסטיים טרום חשמונאיים, חשמונאיים ורומית קדומה, מאה 1 לספירה. הישוב נחרב בתקופת המרד הגדול ולא יושב מאז.מוזכרת במשנה כעיר שמוקפת חומה- היסטורית על הקרב ביודפת כתב יוסף בן מתיתיהו שהיה ממשמרות הכהונה.

המרד הגדול התחיל בקיסריה בשנת 66 לספירה כאשר פרצו אירועיי דמים בין האוכלוסיה היהודית לבין נוכרים בשאלה העיר קיסריה היא עיר יהודית או לא , הנציב היה לטובת האוכלוסייה הנוכרית דבר שאיפשר להם לפגוע ולהרוג את היהודים. אירועים אלו כונו "פולמוס ווארוס". יוסף בן מתיתיהו מתמנה למפקד הגליל, הוא מגיע ליודפת, מבצר אותה, אוגר מזון ומים ומכין את חייליו לקרב . באותו הזמן הקיסר נירון שולח את אספסיאנוס ובנו טיטוס ליהודה לדיכוי המרד. בגליל היו שתי קבוצות: מתנגדי המרד ותומכי המרד. אספסיאנוס מגיע לגליל עם 3 ליגיונות ה 5,10,15. כ-60 אלף חיילים. יודפת עומדת באומץ במצור 47 יום ולבסוף נופלת בקרב . יוסף משתמש בתחבולות ובשיטות כמו הקצבת מים ומזון לחייליו, הגבהת החומה, לוחמה פסיכולוגית בהראותו לרומאים כי יש להם שפע מים, הוא מסב לרומאים אבידות. בסוף הקרב נשארת קבוצה קטנה של לוחמים וביניהם יוסף בן מתיתיהו שמפילים גורל ומתאבדים מלבד יוסף. שמסגיר את עצמו. ובשיחתו עם אספסיאנוס הוא מנבא לו שיהיה הקיסר הבא של רומא. ואכן כך היה, יוסף מובל לרומא ומשמש ככתב הסטוריוני של הקיסר. קרב יודפת מופיע בספרו "מלחמות היהודים ברומאים". לאחר יודפת נופלות עוד ערים בגליל כמו גמלא והמערך של ההתישבות עובר לירושלים ומשם למצדה, מכוור והירודיון.

בתל נמצאו ראשי חיצים, מסמרי סנדלי רומאים, אבני בליסטרא, אבני דרדור. בנוסף התגלו עשרות בורות מים אשר ניקזו את מי הגשמים, נמצא בית מגורים מהתקופה החשמונאית עם מקווה , מטבעות חשמונאים ושל נירון הקיסר (לא נמצאו מטבעות של המרד כי יודפת נפלה ראשונה), נמצאו עצמות כבשים יותר מאשר עצמות עיזים- כנראה ועסקו באריגת בדים, נמצאו גם משקולות נול. כלי אבן המעידים על בית יהודי.

ביודפת החדשה נמצא מבנה ,יתכן וזה בית כנסת או כנסייה, בית אמיד בסטנדרט גבוה עם ציורי קיר (פרסקו).בבור מים אחד נמצאו עצמות אדם שכנראה נלקטו והובאו לכאן.
סיור מודרך בארץ פלגי מים-נהר הדן, בניאס וחצבאני.

הבניאס

נחל הבניאס נובע ממעין הבניאס הנמצא במערה. שלושת המקורות של הירדן הם: החצבני=שניר-, בו זורמים כ- 120-130 קוב מים , בחרמון=שניר- כ- 120 קוב מים. ואילו בדן זורמת הכמות הגדולה ביותר השווה לשני הנחלים גם יחד. בשנות ה-90 חפרו במקום צבי מעוז וסיליוס צפירוס ומצאו פה מקדשים פאגניים מהתקופה הרומית.

השם בניאס הופיע עוד בתקופה ההלניסטית ואף בקרב הדיאדוכים בין בית תלמי לבית סלווקוס, הקרב נערך בסמוך לפניאון ,= מקום הקשור לאל פאן. המערה היא הקדושה ובה נערכו הטקסים של אוכלוסיית היאטורים שהם עם ממוצא ערבי אשר ישב על מדרונות החרמון. (בעיר אודם ישנה עיר יטורית, היא מכונה העיר האבודה). זהו עם חקלאי שגידל עדרים. בהר סנאים ניתן ומומלץ לראות את המקדש שלהם. האל פאן הוא האל של הרועים והם היו באים למערה להקרבת העולה. הפולחן היה לזרוק עיזים לתוך המים שבמערה. אם העז נעלמה זה היה הסימן שהפולחן התקבל. ואם העז התרסקה ונהרגה זה היה סימן המבשר רעות. הראשון שמוזכר שבנה פה מקדש הוא הורדוס. הורדוס קבל מרחב בשנת 30 לפני הספירה מידי אוגוסטוס ולכן בנה לכבודו 3 מקדשים: בקיסריה, בסבסטייה ובדן ליד הפניאון.

קיסרי-פיליפוס מוזכרת גם בברית החדשה. כי זהו המקום הצפוני ביותר אליו הגיע ישוע. ולכן זהו מקום קדוש לנוצרים. בבשורה ע"פ מתי ט"ז-, מוזכר המקום פעמיים: פעם אחת כאשר פטרוס= שמעון בן יונה מודה שישוע הוא בן האלוהים. ובפעם השנייה בה ישוע מכריז על עצמו שהוא בן האלוהים. במקום זה בעצם ישוע ממנה את פטרוס לממשיכו ומודיע לתלמידיו שעליו לעלות ולהגיע לירושלים,

כדי לסבול ולמות מכאן הוא למעשה מתחיל את דרכו אל מותו. פטרוס מפציר בו להישאר, אך ישוע קורא אליו: סור מכאן שטן. לאחר מספר ימים ישוע לקח את תלמידיו אל ההר הגבוה עליו התרחשה הטרנספיגורציה. התיאור מתאים לשלושה מקומות בצפון: חרמון, קלעת נמרוד או התבור. (רוב המאמינים מגיעים לתבור שם נמצאת הכנסייה).

שאלה- מה הקשר בין טבחה, הר ציון והבניאס? תשובה- מתן הבכורה לפטרוס, ההתכחשות של פטרוס. המקום קדוש הן לנצרות והן לפאגניים. אל חאדר קדוש דרוזי שהוריד גשם בדומה לאליהו ובדומה לסנט ג’ורג’ הנוצרי שנלחם בדרקון. גם מערת אליהו קדושה לשלוש הדתות. ביהדות המקום מוזכר במספר אירועים : א.רבי יוסי בן קיסומא שאל – מתי יבוא משיח?. והתשובה הייתה , כאשר יהפכו מי הבניאס לדם. ב. משה רבינו מבקש להיכנס לארץ ישראל כמו ציפור…והוא מבקש להיכנס מהמחילה של קיסריון שכנראה זהו המקום. (הפתח במערת הבניאס). משה מבקש מהאל והאל עונה לו- כפי שתעלה את אליהו לשמים, כך תעלה אותי דרך הר השלג. (החרמון).

במערה=ניתן לראות 5-6 מקדשים פאגניים:

1.המקדש סמוך אל גרם מדרגות המערבי= השמאלי- הוא הוותיק ביותר, יש שם גומחה בה הונחו הפסלים. במקום נמצא מטבע עליו ניתן לראות את המקדש עם העמודים והגמלון.

2. הסמוך אליו, ישנן מדרגות ושם ניתן לראות את הקיר בשני צבעים. הקטע השחור הוא החלק החשוף ואילו הקטע הבהיר היה כנראה קבור באדמה. ניתן לראות כתובת הקדשה של אנשים שתרמו לאל פאן. מעל המערה ישנה קשת עם צדפה. 3. מקדש זיאוס.

4. חצר נימיזיס= אלת הצדק והנקם. הרצפה ורודה ולבנה. יש כתובות

5. 2 מקדשים- מקדש קבר העיזים הקדושות ומקדש העיזים המרקדות. האל מחלל בחליל ואילו העז מרקדת על שתי רגליה האחוריות. במקום נמצאו הרבה עצמות שלימות של עיזים. משמע מאות שנים ישנה פה אמונה בעיזים. נמצאו גם פסלים של אלים הלניסטיים.

במאה ה4 בניאס היא אחת מהקהילות הנוצריות הגדולות, כי מכאן יצא הבישוף .

מיהו האל פאן??? האל פאן הוא בן כלאיים . רגלי עז וגוף של אדם. מוזכר כבר בתקופות קדומות יותר: -כבר חיילי אלכסנדר מוקדון 333 לפנה"ס, כמו במרחב של פאן, הביאו אותו לכאן וסגדו לו. -בית תלמי מפתח את המקדש לאל פאן. גם במצרים נמצאו מקדשים לאל פאן. של מי המקדש?? ישנן 2 סברות נוספות :

1. בעבר חשבו שזהו ביתו של פיליפוס, בנו של הורדוס, כי במקום נמצא קיר הבנוי בטכניקת "אופוס רטיקולום" האופיינית לבנייה ההרודיאנית. במקום נמצא גם טיח מכויר= סטוקו. 2. סברה הטוענת שזהו מקדש של אוגוסטוס. ( ראה בהמשך) מתקיים במקום מאבק בין הנוצרים לפאגניים. בשנת 363 הייתה רעידת אדמה שהרסה את המקדשים וסייעה לנוצרים בניצחונם על הפאגניים. הליכה בעיר= העיר בניאס בנויה בין נחל סער לנחל בניאס. אין בורות מים, להיפך הניקוז של מי הנחלים ומי הגשמים הוא החוצה. שאר הערים היו גבוהות יותר מהבניאס. גם ההסטוריון הערבי מכנה את הבניאס "כאסם של דמשק ". הבעיה היחידה היא "המים הרעים" שהם המים הלא מנוקזים. כניסה לארמון אגריפס. חלק אחד כאן והחלק השני נמצא מתחת לכביש. יש כאן 2 מגדלים ומדרגות. ישנו מתחם גדול ומושקע מלפני אלפיים שנה. ישנה אמת מים הקשורה לאספקת המים לארמון. ישנם בתי מרחץ רומיים הרצפה בצבע וורוד. ניתן לראות את בסיסי המגדלים העגולים. אגריפס הראשון בשנים 41-44- בתקופת הנציבות. קליגולה הופך להיות הקיסר ומשחרר את אגריפס מהכלא ונותן לו במתנה את המרחב באיזור זה בשנים 37- 44.

אגריפס ה1 הורעל בקיסריה ומת. בנו אגריפס ה2 צריך למלוך במקומו אך הוא צעיר מדי ולאחר זמן הוא שולט כ- 50 שנה. כל החצי השני של המאה ה1. הוא שליט חזק, ויציב. ועשיר. נמצאו כתובות בסוריה. ניתן לראות את ארמונו הגדול והיפה כעדות לכוחו ולתפארתו. שטח ארמונו היה 100*70 מטרים. אגריפס השני מלך בתקופת המרד , הוא ניסה למנוע את המרד הגדול. אולי מתוך דאגה ליהודים ואולי מדאגה לעצמו.

כאן בארמונו הוא ארח את אספסיאנוס בתחילת המרד. וגם את טיטוס בסוף המרד. במסגרת מסיבות הנצחון שלו. פה נערכו קרבות גלדיאטורים, ופה נתפס בר גיורא. דמותו של אגריפס ניתפסת בשני מובנים: פחדן העושה את רצון הרומאים או אגואיסטי ודואג רק לעצמו. הקמרונות הם רומיים, הקיר הנמצא לפניהם הוא צלבני,הקשור למצודה של בניאס.

יש במקום בית כנסת מהמאה ה 10 (יושב על ארמון אגריפס), סימן שישנה קהילה יהודית. קהילת קראים, קהילה חלבית שהגיעה מחלב בעקבות הכיבוש הביזנטי ומאוחר יותר שימש כמסגד. בניאס בתקופה הצלבנית ממלוכית עיר מאוד חשובה כי היא על הדרך לדמשק ויש בה מקורות מים. עם הכיבוש העותומני חל שינוי במעמדה ובחשיבותה של העיר. היא הופכת לעיירה עותומנית ואחר כך סורית עד 1967. צהל החריב את הישוב.

המשך הליכה- ניתן לראות את הקארדו, לאורכו יש עמודים. שמגיעים אל שער העיר. בונה הקארדו הוא פיליפוס או אגריפס ה 2. בפינה נראה את מגדל השמירה, עליו ניתן לראות 4 שכבות שונות: התחתון ביותר החומה מהתקופה הרומית ביזנטית, מעליה איובית, מעליה עותומנית ואחרונה סורית. בכניסה יש כנסייה כעדות להיות העיר צלבנית, עיר חשובה עם בישוף.השער הכנעני בדן והסוללה.

תל דן – שבט דן היה אמור להתיישב באיזור, בין בית שמש לאיילון. השבט שלח מרגלים לצפון להר אפרים והם פגשו את בית מיכה שקנה פסל ואירגן פולחן. הם מגיעים לעיר ליש ומתכננים לכבוש אותה ולהתישב בה כי היא נוחה לכיבוש, יושבת לבטח כמשפט הצידונים??? הם לקחו ממיכה את הפסל והמשיכו צפונה. מיכה מחפש אותם והם אומרים לו ללכת. הם הגיעו לדן כבשו ושרפו אותה וקראו לה דן על שם אביהם. …???

רחבעם מחדש את הברית עם שבטי הצפון , "איש לאוהליך ישראל" כלומר כל שבט יהיה בפני עצמו ללא משטר של מלך. ירובעם בן נבט מורד ברחבעם ושול על ממלכת שראל שהם 10 שבטים. הוא בונה 2 מתחמי פולחן. אחד בדן והשני בבית אל.

במקום ניתן לראות גם את החומה הישראלית עם שער ירובעם מהמאה ה-10 לפנה"ס, וניתן לראות את חיזוקיו של אחאב על השער ובנה חומה נוספת. כך שיש שער כפול וחומה כפולה. במאה ה-8 מצטרף ירובעם בן יואש שמוסיף שער שלישי, בעל 4 תאים וחומה שלישית. במות השער- ישנה השפעה נוכרית, על הבמה ניתן לראות אבנים הניצבות כפולחן. בנוסף זהו מקום לנסך כי נמצאו כדים קטנים מחרס, ולא להעלאת קורבנות.

פה נמצאה הכתובת "בית דוד".

השער הוא מקום חשוב , הוא מקום מרכזי , כל הנכנס והיוצא מהעיר עובר דרכו. זהו מרכז מסחרי, מרכז שיפוטי , צדק וצדקה בשער העיר, מרכז חילופין. פה היה מושב השליט. במקום נראים בסיסים של עמודים. . נתגלתה שכונת מגורים כנענית , יציקות מתכת, חרשי מתכת מתלורגיה. נמצא קבר מיקני – טרפז ובו קבורים יחד 30 אנשים שהם שלדים שונים מבחינה אתנית. נמצאו גם כלים ואגרטלים מיקניים. נמצאו ממגורות = בור התנחלות לתחילת ההתיישבות הישראלית. משותף לישוב יהודי.

אתר הפולחן- שבט דן הגיע לכאן ועם אותו הנער מהלווים מבית מיכה שהוא נצר לגרשון בנו של משה רבינו.בחפירות נתגלו צלמיות וכלי פולחן מיצריים כנראה מתקופת אל- עמראנה. לא סתם ירובעם מחליט להקים בדן מקום פולחן. כי הוא הסתמך כנראה על מנהגים ומסורות של הכנענים.

בשנת 732 היה חורבן ישראל, נמצאה פה כתובת יוונית האומרת " נדר נצר זוליוס לאל אשר בדן" משמע- עד המאה ה-2 התקופה ההלניסטית. בתקופה הרומית בניאס צומחת ואילו דן יורדת.. הכפר דן נמצא כ 3 מילין מהעיר הגדולה- בניאס.

הפולחן הישראלי בתקופתו של ירובעם בן נבט היה מצחם גדול , הייתה אבן גדולה ושטוחה מבזלת ואגן ניקוז. נמצאו גם כדים גדולים ואבני קשירה לצאן עד העלאותם לקורבן.

פה התקים הקרב של אחאב נגד אדד מלך ארם???במות אחאב- ממנה ניתן לראות מדרגות לבמות אחאב. הבנייה היא של "ראשים ופטינים" כנראה בנייה כנענית. קרנות המזבח- גרם מדרגות לעלייה למזבח , לא נמצאה פה רמפה, לא ידוע כיצד העלו את הקורבנות. בצד יש חדרי שירות בהם נמצאו אמבטיות מחרס כנראה לנסך, נמצאו גם 3 מחתות ממתכת יצוקה. אלו הן המחתות הראשונות שנתגלו. (כלי קודש של הכוהן) המרכז הפולחני של ישראל היה כאן במשך 200 שנה. 920-720 לפני הספירה. האתר ייחודי ב: 1. המחתות הראשונות שנמצאו. 2. כתובת "בית דוד". 3. השער הכנעני. זהו אתר מקראי מאברם, שבט דן, ירובעם תיגלת פילאסר שמחריב את דן.

חורבת עומרית:

חירבת עומרית, משאר ישוב ל "נבי יהודה", נסיעה על הכביש עד קבר אבי יהודה. אליו מגיעים יהודים ודרוזים. הליכה רגלית כ- 20 דקות ללא צל. (ניתן לקצר דרך עץ האלה בדרך). במקום חפרו כדי למצוא מימצאים בין התקופה הפאגנית לבין הנצרות. כאשר חפרו מצאו פה אוצר. נמצאו 3 מקדשים אחד על השני. המקדש הקטן הוא במת מזבח קטנה משנת 60 לפנה"ס. המקדש הגדול יותר מטויח עם טיח על הקירות יתכן ודומה לאלו של אלכסנדריה? מתוארך כ- 20 לפנה"ס. נמצאו כותרות וסטוקו, חרסים, אבנים עם סיתות הרודיאני. ואולי האפשרות השלישית של הבניאס היא שפה היה המקדש של אוגוסטוס מהתקופה ההרודיאנית????

השלב הבא מתייחס לקירות הנמצאים מסביב לפולחן והם מתוארכים ל 100 לפנה"ס כנראה לתקופתו של טריאנוס. מכאן למקדש הנמצא בבניאס בקו אווירי זה רק 1.5 ק"מ. המקדש כאן נראה מתאים יותר לתמונה של המקדש שהתגלתה על המטבע במקדש פאן. יש גם דרך עם קונוטדות לדרך הרומית. במקום ניתן לראות גם קפלה קטנה עם אפסיס קטן. המקדש ה 3 שמופיע גם אצל יוסיפוס פלביוס. אין לנו מקדשים פאגניים מהתקופה הרודיאנית , ולכן יש פה חשיבות למימצאים.
******************************************************************************
תקפה השנייה התרחשה בלילה שבין ה 20-21/4/48 המתקפה תוכננה ואורגנה טוב יותר. פיצול הכוחות ל 4 קבוצות, 2 כוחות יכבשו את הכפרים מסביב וירו משם על המשטרה. כוח שלישי ינתק את מלכיה והכוח הרביעי יתקוף.

הלוחמים הכירו את המבנה כי חברת סולל בונה בנתה אותו. ידעו שיש חגורת בטון עבה בתחתית שמגביהה את המבנה ולכן לקחו עימם שרפרפים להגביה מיקום חומר הנפץ. אך במהלך קרו תקלות כמו עיכוב בזמן היציאה דבר שיכול להביא לחשיפתם באור היום, שכחו לקחת עימם את השרפרפים , כך שהם הגיעו למעלה ללא השרפרפים. הערבים הוסיפו עוד גדרות אשר עכבו אותם.

היה ביניהם סימן מוסכם , שברגע ששומעים פיצוץ כולם מתחילים לזרום פנימה כי החומה פרוצה. בגלל תוספת הגדרות , כוח אחד החליט לפוצץ אותן מבלי ליידע את שאר הכוחות . לשמע הפיצוץ כל הכוחות הסתערו על המשטרה כי חשבו שהחומה פרוצה. הערבים התחילו לירות ולזרוק רימונים מתוך ארגזים הבנויים על קיר המבנה. הרבה לוחמים נהרגים ונפצעים, ההתקפה נתקעה ונתנת פקודת נסיגה. החילוץ נעשה תחת אש ,הלוחמים נסוגים בזוגות אחד עוזר לשני. ואומנם בשדה הקרב נמצאו זוגות של לוחמים שוכבים מתים. הלוחמים סרבו לעזוב את החברים הפצועים. החילוץ ערך כשלושים שעות תחת אש ללא הפסקה. בקרב השני נפלו 22 לוחמים. הסופרת נתיבה בן יהודה הייתה אחת מלוחמות הפלמ"ח וכתבה ספרים אמינים על תקופה זו. המשטרה לא נכבשה. לאחר שלושה שבועות יוצאת ההתקפה השלישית. ב 13/5/48 יוצא כוח מיסוד המעלה לכיוון מלכייה כבשו את הנקודה והתייצבו על קו הגבול . חטיבה לבנונית הגיעה ונלחמת מולם בקרב הקשה נפלו 26 לוחמים ומאה פצועים. הכוח נסוג ברגל .

14-15/5/48,בסמוך להצהרת העצמאות ב"ג יודע שברגע שיכריז תפרוץ המלחמה.

כיון שהמשטרה עדיין לא נכבשה הזעיקו את חיל האוויר ,מרוב הפחד מהתקפה האווירית הערבים ברחו. בקרב הזה נפלו 2 לוחמים. סך הכל נפלו 28 לוחמים בקרב על משטרת נבי יושע, הנקראת מצודת כ"ח. אלה הם שני הקרבות הקשים של חטיבת יפתח. ( קרבות מלכיה ונביא יושע.) במקום הוקם מוזיאון הרעות ( פתוח עד השעה 16:00), המשורר חיים גורי יכתוב לימים את שיר הרעות בעקבות הקרבות הקשים, אחוות ורעות הלוחמים שהגיעה בקרבות לרמות הכי גבוהות. העיר קדש מוזכרת במקרא כאחת משלוש ערי המקלט שהיו בעבר הירדן המערבי (היו גם 3 ערי מקלט בעבר הירדן המזרחי). עיר ישראלית עד כיבושה על ידי אשור. נזכרת גם בתעודות פרעוניות.

ניתן לראות סרקופאגים בודדים ואחד זוגי עם מכסים בצורת גג. יש המאמינים כי כאן קבורים ברק בן אבינועם שהיה מקדש נפתלי , דבורה הנביאה, ובזוגי נקברו יעל ובעלה. אך כיום ידוע שאין נכון, כי פה זה קדש בגליל ואילו קדש נפתלי נמצא קרוב לכנרת.

לפי הסרקופאגים זה נראה פאגני. יש ניקות , ומדוזות . טיטוס לקח את חייליו לקדש שהיא עיר לגויים ולא היה קשר עם היהודים. בהמשך ניתן לראות חזית של מקדש , הפונה מזרחה, מהתקופה הרומית. נמצאו 4 כתובות המתוארכות למאות 2-3 לספירה. בשנת 363 הייתה רעידת אדמה שכנראה החריבה את המבנה. ניתן לראות רצפה רחבה וגדולה עליה מונחים 6 בסיסים עם עמודים וכותרות שנמצאו פזורים בשטח. כמו כן ניתן לראות כרכוב עם ציור של נבל ואולי אפולו אל הנגינה. ישנו סף מרכזי ושניים נמוכים יותר בצדדים. ישנו פתח חלון הנותן מעבר לאור להכנס ולהאיר על פסל שהיה כנראה שם. על המשקוף ניתן לראות נשר "בעל שמין" שזהו זאוס. (בתדמור נמצא מקדש "לבעל שמין" ). כלומר יתכן ועבדו לבעל שמין " ויתכן לאל אפולו.

יש החושבים שכאן היה בית קברות, ונשאלת השאלה – האם יתכן בית קברות בסמוך למקדש? והתשובה היא כן כי יתכן ופה עסקו בהעלאת רוחות. השערה זו נבעה ממקום בגומחה שממנו ניתן לשפוך נוזלים כדי שיצאו מהצד השני. ייחודו של המקדש, בכך שלא עבר הרס מכוון ולא בנו מעליו כנסיה. כאן זה לא עבר שינוים או שימוש משני.
*********************************************************************************************************************************

נבי יושע- מצודת כ"ח.

משטרת נביא יושע -מוזיאון הרעות, אתר מלחמת העצמאות. המשטרה היתה נקראת על שם המקאם שבנו שיעים לנביא יהושע. שהוא יהושע בן נון. הבריטים נמצאים בשלבי יציאה מהארץ ולכן את המבנים הם נטו למסור לרוב שהיה במקום. פה הרוב היה ערבי ולכן מבנה המשטרה נמסר לערבים. היהודים החליטו לכבוש את המשטרה באותו היום בו היא נמסרה לערבים 15/4/48 כי חשבו שהערבים עדיין לא התארגנו והמבצע יצליח. אך לא כך היה. ההגנה שלחה כוחות. ארבעה רכבים מתקדמים לעבר המשטרה, הנסיעה היא בחושך ללא אורות, אך בגלל פיתולי הכביש רכב אחד החליק לתעלה בצד. הוא הדליק אורות ובכך חשף את הכוח לעיני הערבים שהתחילו בקרב. במהלכי האש נהרגים ארבעה לוחמים. שאר הכוח נסוג . ההתקפה השנייה התרחשה בלילה שבין ה 20-21/4/48 המתקפה תוכננה ואורגנה טוב יותר. פיצול הכוחות ל 4 קבוצות, 2 כוחות יכבשו את הכפרים מסביב וירו משם על המשטרה. כוח שלישי ינתק את מלכיה והכוח הרביעי יתקוף.

הלוחמים הכירו את המבנה כי חברת סולל בונה בנתה אותו. ידעו שיש חגורת בטון עבה בתחתית שמגביהה את המבנה ולכן לקחו עימם שרפרפים להגביה מיקום חומר הנפץ. אך במהלך קרו תקלות כמו עיכוב בזמן היציאה דבר שיכול להביא לחשיפתם באור היום, שכחו לקחת עימם את השרפרפים , כך שהם הגיעו למעלה ללא השרפרפים. הערבים הוסיפו עוד גדרות אשר עכבו אותם.

היה ביניהם סימן מוסכם , שברגע ששומעים פיצוץ כולם מתחילים לזרום פנימה כי החומה פרוצה. בגלל תוספת הגדרות , כוח אחד החליט לפוצץ אותן מבלי ליידע את שאר הכוחות . לשמע הפיצוץ כל הכוחות הסתערו על המשטרה כי חשבו שהחומה פרוצה . הערבים התחילו לירות ולזרוק רימונים מתוך ארגזים הבנויים על קיר המבנה. הרבה לוחמים נהרגים ונפצעים, ההתקפה נתקעה ונתנת פקודת נסיגה. החילוץ נעשה תחת אש ,הלוחמים נסוגים בזוגות אחד עוזר לשני. ואומנם בשדה הקרב נמצאו זוגות של לוחמים שוכבים מתים. הלוחמים סרבו לעזוב את החברים הפצועים. החילוץ ערך כשלושים שעות תחת אש ללא הפסקה. בקרב השני נפלו 22 לוחמים. הסופרת נתיבה בן יהודה הייתה אחת מלוחמות הפלמ"ח וכתבה ספרים אמינים על תקופה זו. המשטרה לא נכבשה. לאחר שלושה שבועות יוצאת ההתקפה השלישית. ב 13/5/48 יוצא כוח מיסוד המעלה לכיוון מלכייה כבשו את הנקודה והתייצבו על קו הגבול . חטיבה לבנונית הגיעה ונלחמת מולם בקרב הקשה נפלו 26 לוחמים ומאה פצועים. הכוח נסוג ברגל . 14-15/5/48,בסמוך להצהרת העצמאות ב"ג יודע שברגע שיכריז תפרוץ המלחמה. כיון שהמשטרה עדיין לא נכבשה הזעיקו את חיל האוויר ,מרוב הפחד מהתקפה האווירית הערבים ברחו. בקרב הזה נפלו 2 לוחמים. סך הכל נפלו 28 לוחמים בקרב על משטרת נבי יושע, הנקראת מצודת כ"ח. אלה הם שני הקרבות הקשים של חטיבת יפתח. ( קרבות מלכיה ונביא יושע.)

במקום הוקם מוזיאון הרעות ( פתוח עד השעה 16:00), המשורר חיים גורי יכתוב לימים את שיר הרעות בעקבות הקרבות הקשים, אחוות ורעות הלוחמים שהגיעה בקרבות לרמות הכי גבוהות. העיר קדש מוזכרת במקרא כאחת משלוש ערי המקלט שהיו בעבר הירדן המערבי (היו גם 3 ערי מקלט בעבר הירדן המזרחי). עיר ישראלית עד כיבושה ע"י אשור. נזכרת גם בתעודות פרעוניות.

ניתן לראות סרקופאגים בודדים ואחד זוגי עם מכסים בצורת גג. יש המאמינים כי כאן קבורים ברק בן אבינועם שהיה מקדש נפתלי , דבורה הנביאה, ובזוגי נקברו יעל ובעלה. אך כיום ידוע שאין נכון, כי פה זה קדש בגליל ואילו קדש נפתלי נמצא קרוב לכנרת. לפי הסרקופאגים זה נראה פאגני. יש ניקות , ומדוזות . טיטוס לקח את חייליו לקדש שהיא עיר לגויים ולא היה קשר עם היהודים.

בהמשך ניתן לראות חזית של מקדש , הפונה מזרחה, מהתקופה הרומית. נמצאו 4 כתובות המתוארכות למאות 2-3 לספירה. בשנת 363 הייתה רעידת אדמה שכנראה החריבה את המבנה. ניתן לראות רצפה רחבה וגדולה עליה מונחים 6 בסיסים עם עמודים וכותרות שנמצאו פזורים בשטח. כמו כן ניתן לראות כרכוב עם ציור של נבל ואולי אפולו אל הנגינה. ישנו סף מרכזי ושניים נמוכים יותר בצדדים. ישנו פתח חלון הנותן מעבר לאור להכנס ולהאיר על פסל שהיה כנראה שם. על המשקוף ניתן לראות נשר "בעל שמין" שזהו זאוס. (בתדמור נמצא מקדש "לבעל שמין" ). כלומר יתכן ועבדו לבעל שמין " ויתכן לאל אפולו.

יש החושבים שכאן היה בית קברות, ונשאלת השאלה – האם יתכן בית קברות בסמוך למקדש? והתשובה היא כן כי יתכן ופה עסקו בהעלאת רוחות. השערה זו נבעה ממקום בגומחה שממנו ניתן לשפוך נוזלים כדי שיצאו מהצד השני. ייחודו של המקדש, בכך שלא עבר הרס מכוון ולא בנו מעליו כנסיה. כאן זה לא עבר שינוים או שימוש משני.

אשמח לעיונכם באתרים הנוספים של אפי נחמיאס:

www.siyureboutiqe.com    www.toursguides.com

********************************************************************************************************

הבדואים בגליל:

גן לאומי חמת טבריה.

ישנו תל של העיר חמת שקיים בזכות הנביעות המיוחדות של הרכב המים. עם הקמת העיר חמת הופכת להיות שכונה של העיר. וקרויה – רמת טבריה. ככל שהעיר עולה בחשיבותה (סנהדרין, טיהור העיר,בתי מדרש..) כך עולה יוקרה של השכונה. בשנת 749 התרחשה רעידת אדמה ובתי המרחץ חדלו מתפקודם והישוב חמת נעלם.. רק במאה ה – 18 הסולטן אל ג'זאר מחליט להקים מחדש את החמאם ובנה אותו בסמוך – על נביעה של מעין אחר. אזור התעשייה של חיפה המכונה הצ'ק פוסט הוא הגדול ביותר בארץ, כביש 4 נקרא גם כביש החוף הצפוני. תל עכו העתיקה – המקראית היא תל מתקופת הברונזה התיכונה ניתן לראות עליה הפסל של נפוליאון רוכב על סוס. בתקופה ההלניסטית עכו מתפתחת לעיר מסחר, יש ירידה מהתל והתפשטות למרחב.

ניתן לחפור בעכו ולמצוא חפירות הצלה, בזמן הבנייה אם מוציאים שרידים יש לדווח לרשות העתיקות מימין במזרח רואים את ביצת עכו ההיסטורית שמנקזת מספר נחלים מישובי משגב . הביצה נוצרה בגלל רכסי הכורכר המונעים את ניקוז ויציאת המים אל הים. הביצה נוקזה כבר מהתקופה ההלניסטית. בכניסה לעכו ניתן לראות את גן הבאהיים כאן קבור מייסד הדת הבאהית אבו-עלא פה הוא כותב את ספרו  "הכתב הקדוש", גם בבית הכלא בעכו כתב חלק מספרו, נכנסים ומגיעים למישור חוף הגליל שהוא יחידה צרה ,ממורדות הגליל לים ישנה אמת מים עותמאנית הממשיכה לעכו ליד קיבוץ לוחמי הגטאות.

"אמת מים מעינות כברי לעכו".

גבולות מישור חוף הגליל: בדרום -נחל נעמן בצפון רכס סולם צור(ראש הנקרה) במזרח -מורדות הרי הגליל (כביש מספר 70) במערב- הים האזור מאופיין באדמות סחף של נחל תפן ,נחל כזיב ונחל געתון ולכן האדמה פורייה ומתאימה לחקלאות, נהריה הוקמה בעליה החמישית של יוצאי גרמניה בשנים 1936-1938. בעליה זאת הובא ההון האנושי, הידע והמכונות מאירופה, התפתחה כאן תעשייה(שטראוס זוגלובק וורטהיימר ולהבי ישקר), בנהריה יש בית חולים ובו חדר מיון תת קרעי בעקבות מלחמת לבנון השנייה .

מעלות תרחישא -ישוב מעורב ערבי יהודי עיר מרכזית בגליל העליון המערבי . אגם המונפורט שלידה הוא פיתוח תיירותי  לספורט אקסטרים החלקה על הקרח בית מלון ועוד.

חורפייש -ישוב דרוזי הנסיעה לכיוון לנבי  סבלאן (הר זבול) ,לאורך הכביש יש טרסות עם בנייה של קשתות . הדגל הדרוזי בעל חמישה צבעים . צבעי הדגל הם רמזור+ישראל אדום ירוק צהוב כחול ולבן. לכל נביא יש את הצבע שלו, וגם כל צבע מסמל את יסוד התשתית בעולם הרוחני הדרוזי. הלבן מסמל- טוהר המידות.

הדגל הדרוזי מוכר מראשית המאה ה-20 . זהו הדגל שהניף הסולטן אל אטראש כאשר מרד בצרפתים, מאז ועד היום זהו הדגל שלהם. באחת מכיכרות הישוב ניתן לראות את פסלו של הסולטן ובידו הדגל, נבי סבלאן הוא אתר קדוש לדרוזים, הכניסה אליו עם בגדים ארוכים ,כובע וחליצת הנעליים במקום הקדוש. יש להקפיד שלא לדרך על סף הכניסה , כי זה מקום קדוש. סובב הר מירון – גוש הר מירון נקרא גם מירון הגליל/גליל עליון מרכזי ,רכס הרי מירון הוא הפסגה הגבוהה ביותר ממערב לירדן .המסלע הוא גיר ודולומיט  בתהליכי השקעה שונים ,החל מ 80  מיליון שנה עד 30 מיליון שנה אחורה וחילופי סלעי משקע ימיים שונים . הנוף ייחודי בזכות מערכת שבירה מסוג הורסט. הורסט הוא התרוממות של גוש ומצידיו  שני גושים מורדים ונוצרו 3 הרים: מצפון מערב – הר אדיר, הר חירם ,הר מירון .מתחת להר אדיר יש נחל פער ויש מערת פער.  על הישוב מתת ניתן לראות מבנה בטון שזאת תחנת משטרה מימי המנדט הבריטי של צ'ארלס טיגרט.בתקופת המרד הערבי בשנים 1936-1939 משטרת טיגרט הגנה על הגבול הצפוני של האימפריה הבריטית לבין הגבול הדרומי של הצרפתיים ומנעה הברחת נשק ותחמושת של כנופיות ערביות.

המרד התחיל נגד הבריטים ולאחר מכן הוסב נגד היהודים . היו חמש תחנות טיגריט , המערבית ביותר הייתה  משטרת יערה והמזרחית בנבי יושע (כוח), הר זבול עליו נמצא נבי סבלאן ,גובהו כ850 מטר יש כאן מסלולי הליכה רבים וגם מסלולם לאופניים-את הגליל ניתן לחלק לשלושה חלקים : 1.גליל מערבי שופע התיישבות , 2.גליל המרכזי הכולל גוש הרי מירון  ,ושבר פקיעין אין ישובים ואין כבישים החוצים אותו, לא בתקופה הקדומה וגם לא כיום ,למעט כפרים דרוזים חורפיש ובית ג'אן .  3. גליל המזרחי יש כבישים וישובים.

סיור בנבי סבלאן-

על פי המסורת הדרוזית, סבלאן היה זבולון בנו של יעקב אבינו. (המסורת היהודית לא מכירה בכך). סבלאן יצא ממצרים ורצה להפיץ את האמונה לערביי חברון (אין תאריך מדויק כי זו אמונה). החברונים היו מוסלמים נוקשים וקשיי עורף=חלילים. סבלאן לא הצליח במשימתו , החברונים רודפים אחריו ובמנוסתו הוא מתבודד במערה. המערה בה התבודד  מזוהה עם המערה הנמצאת בחורפיש. לפי המסורת, האל הציף את הנחל (כזיב), =ואדי חביז= חסום, ובכך מנע מהם להגיע למערה. אחד העקרונות של האמונה הדרוזית הוא שהיא דת נסתרת של יחידי סגולה, שהיה להם את רזי הדת להבנת השפע הפילוסופי תרבותי .  הדמות המרכזית היא דמותו של יתרו המדיני חותן משה, אשר ייעץ למשה בהנהגת העם , וסייע לו ביצירת השבטים לאומה. במקרה הזה מייעץ סבלאן =זבולון לאביו יעקב. המקום הוא מקא"מ – מקום קדוש לזכרו ולכבודו של הנביא סבלאן שהוא אחד מנביאי הדת , שהיא גם קבוצה לאומית. עד שנת 1948 היה כאן כפר מוסלמי בשם סבלאן, שלא נותר ממנו זכר. למקום זה היו עולים לרגל מוסלמים ודרוזים. (גם לנבי שועייב קבר יתרו נוהגים לעלות מוסלמים ודרוזים). כיום מגיעים לכאן רק דרוזים, כדי לקבל ברכות וסגולות כמו עיבור, זיווג ובריאות. בתמורה הם נודרים נדר ומתחייבים לתת עזרה לנזקקים, למעשים טובים ולא לחמוד. כאשר הברכה או הבקשה מתגשמת, זה הסימן שהצליחו למלא את חלקם בנדר והתהליך הזה גורם לחזרה בתשובה. וסביב המקום מתפתחים מדרשות שהם חדרי לימוד ותפילה.

אם הבקשה לא מתגשמת, סימן שהוא הפר את הנדר ולכן כעת עליו להתיר את הנדר. התרת הנדר נעשית בטקס דתי הדורש בקשת סליחה ומחילה הבאות לידי ביטוי בשחיטה של  בע"ח כקורבן- לכל נביא יש יום שעולים אל קברו לרגל. יום הנביאים קבוע לפי הלוח הגרגורייני לועזי, זה סימן שנקבע בעת החדשה. נבי שועייב 24/4 ואילו נבי סבלאן 10/9 בימים אלו מתקיימות הילולות, חגיגות ארוחות, תפילות וביום הזה הברכות קדושות יותר.

בקיסריה לאחרונה נתגלו מאות מטבעות זהב , כ- 7 ק"ג זהב . המטבעות מתוארכות למאה ה 11 לספיר, 980-1021, החליף ה 6 בחליפות השיעית במצרים שנעלם במיסתורין ונקרא אל חאכם. בתקופה זו ע"פ אמונתם, מתגלה הדת הדרוזית ל 22 שנה . לאחר מכן הדת הפכה לדת נרדפת- הישוב חורפיש אינו מהמאה ה11,  אלא מהגלגול המאוחר של דרום הלבנון. ההגירה לכאן הייתה במאה ה17, בימיו של השליט הדרוזי פאחר אדין ה 2, שהצליח בתקופה העותומנית לייסד אוטונומיה דרוזית בגליל  בישובים : פקיעין, ירכא, ג'וליס, בית ג'אן, דלית אל כרמל ועוספיה. הדרכה בדרך למירון- כאן נמצאת אחת משמורות הטבע הראשונות שהוכרזה עוד בימי המנדט הבריטי ואחת הגדולות בארץ. היא מיוחדת בחורש הים תיכוני הסבוך עם מיגוון מינים של צומח וחי. ישנם מערות קארסטיות .

ניתן לערוך כאן מסלול מעגלי, זמן הליכה כחצי שעה, אך הליכה קבוצתית עם הסברים תהייה כפולה. השביל בחלקו מוצל ובחלקו חשוף לשמש, ניתן לראות את חירבת חומימה = כפר חקלאי קטן מהתקופה הביזנטית . ישנו מסלול הליכה מעיינות חמימה , או ניתן לרדת מנחל צבעון לגוש חלב, בזמן ההליכה ניתן לעצור בנקודות תצפית מזרחית וצפון מזרחית

מולינו הר כנען. בינינו (הר מירון), לבין הר כנען (צפת), מפריד נחל עמוד. אנו נמצאים על השבר שיצר את ההורסט של הרי מירון. נחל עמוד מהווה גבול גאוגרפי ואקלימי- מכאן מזרחה ,  מתחיל הגליל העליון המזרחי בקירבת השבר הסורי –אפריקאי שקרוב לבקעת כינרות והחולה , האקלים שם יבש. בבקע יש אקלים ערבתי, כי ישנה תופעה הדומה למדבר יהודה = מרחב גדול בצל גשם : בקעת כינרות והחולה הם מקומות נמוכים יותר. הוא בנוי מיחידות משנה: הר כנען- ביריה, רמת דלתון בנויה מבזלת, רמת עלמה בנויה מגיר, (מערת עלמה היא מערה קארסטית העמוקה ביותר. זמן הירידה ארוך כשעה וחצי עד שעתיים. יש להצטייד בפנסים.)

סיור ברכס הרי נפתלי.

צפת נמצאת על הר כנען- אחת מערי הקודש, צפת היא האחרונה הן כרונולוגית והן גאוגרפית (הצפונית ביותר). חברון=עיר האבות, ירושלים=עיר המלוכה, טבריה=עיר החכמים וצפת=עיר המקובלים. כאן התחילה תורת הקבלה הלוריאנית. כאן ישב רבי לוריא הקדוש. קברו נמצא מול קברו של הרשב"י. מושב מירון- בו נמצא המתחם של הרשב"י שהוא מקום קדוש. פירוש המילה מירון- מים מהרום כלומר מהשם. בוטניקה בהר מירון והגליל העליון- הפריחה בהר מירון מאוחרת וממושכת והקיץ קצר יותר. הטמפרטורה ממוזגת ובממוצע מגיעות ל- 15 מעלות(בלילה קר פה מאוד)-

כמות המשקעים רבה ועוצמת הקרינה טובה לצמחים. הקושי הוא במשטר רוחות ונקודת קיפאון .הצמחים העיקריים הם אלון מצוי ,אלה ארץ ישראל וקטלב. השיחים הם:  לוטם ,אחירותם קידה שעירה .לתופעת החורש הים תיכוני יש סוקסקציה. הנמוכים ביותר הם העשבוניים  שהם חד שנתיים הגדלים במורדות ההרים כי שם יש הרבה אור . אחריהם השיחים . העצים מתארכים לגובה והגזע שלהם דק , הם מזדקפים כדי להגיע לאור השמש. המטפסים כמו קיסוס פואה קיסוסית, את בעלי החיים כמעט ולא נפגוש אך נפוץ כאן היערן שהוא מכרסם קטן שפיתח סימביוזה עם האלון הוא אוסף את בלוטי האלון ומחביא אותם במדפי הסלע מפני טורפים הוא אוכל את הבלוט ומשאיר את המטען הגנטי שלו שלם כי הוא מריר ולכן אינו אכיל אם נרצה לראות יערונים נתאם עם בית ספר שדה הר מירון, גן לאומי ברעם הוא גן לאומי ובתחומו בית כנסת מתקופת התלמוד, ששרידיו הם מהיפים ביותר שנבנו בתקופה זו ומעיד על קיום קהילה יהודית מבוססת במקום. הגן משתרע על ראש גבעה שגובהה 755 מטרים מעל פני הים המשקיפה על פני הסביבה. כפר ברעם, שמו של היישוב היהודי בו נמצא בית הכנסת, נזכר לראשונה ב-1211 אצל הנוסע ר' שמואל בר' שמעון ואחריתו, כנראה, בתקופה הממלוכית, בשטח הגן הלאומי מצויים מבני הכפר הערבי בירעם, שתושביו, נוצרים מארונים, פונו ממנו במלחמת העצמאות ולא הורשו לחזור אליו לאחריה, ( מחשש שיגיעו לכאן פליטים , או הידוק קשרים עם לבנון העוינת). התושבים פונו לגוש חלב, נצרת וחיפה, על אף הבטחות שקיבלו. לאורך השנים מנהלים עקורי איקרית ובירעם מאבק משפטי במוסדות המדינה בתביעה לשוב לכפרם, בשנות  ה-60 נתגלה בית כנסת נוסף באתר. זהו הבית הכנסת הקטן והוא פחות מפואר.  בשנת 1998 נערכה חפירה ע"י ד"ר מוטי אביעם ממכללת כנרת והתיאוריה שלו גרמה לשינוי משמעותי בנושא קיטלוג בתי הכנסת הקדומים בארץ. לפי הקיטלוג החדש ניתן לכלול 4 טיפוסים רגיונאליים מהתקופה הרומית- ביזנטית מהמאה הרביעית, אך קיים כאן  פער של הרבה מאוד שנים – ארבעה טיפוסי בתי הכנסת הם:

1. גלילי- ברעם, בית כנסת נמצא במקום גבוה, בנוי מהסלע המקומי גיר/ דולומיט, אדריכלות רומית קלאסית (עיטורים גאומטריים, מעגלי גפנים,כותרות), הכיוון דרומה, לרוב יש קומה שנייה כי ישנה קשת מקלה (להקלת והקטנת המשקל והעומס של הקומה השנייה. ניתן לראות בפינות המבנה אבנים בצורת לב שתפקידם לשמש תמיכה לתקרה ולקומה השנייה. מעל הכניסה מופיעה כתובת בארמית.

2. גולני- קצרין, כנף,דבורייה אום א קנטיר, הם קטנים יותר, כניסה אחת,  אבן בזלתית, קומה אחת או שתיים.

3. עמקים-ציפורי, בית אלפא, חמת טבריה-מאופין ברצפות פסיפס וגלגל מזלות עם דמותו של הליום אל השמש וסיפור של גאולה. 4. דרום הר חברון-עין גדי- סוסיא פונים צפונה לכיוון ירושלים, דומים לגליליים.

בית הכנסת בברעם – נקודת הרחבה

מבנה בית הכנסת הגדול והמשוחזר הוא מלבני במידות 15.2 על 20 מטרים. חזיתו פונה דרומה לעבר ירושלים, כמו רוב בתי הכנסת העתיקים אשר בגליל. אולם בית הכנסת הזה שונה מן האחרים בכך, שבחזיתו מצוי סטיו של עמודים (פורטיקו) בעל 6 עמודים וכן בור מים. בקיר החזית שלושה פתחים. הפתח המרכזי והגדול הוא בעל משקוף מעוטר בזר. הגילוף שבחלק העליון של המשקוף מראה שרידי גפן ואשכולות ענבים ובצידיו – שרידים של שתי דמויות מכונפות. מעל לפתח זה בנויה קשת משחררת, שמטרתה להקל את לחץ המבנה העליון. מבין שני הפתחים הצדדיים יצויין המזרחי שבהם, שעל תחתית החלון שמעליו חרותה כתובת הקדשה בארמית "בנוי דאלעזר בר יודן", ובתרגום עברי – "בניו של אלעזר בן יודן". אולם התפילה דומה בתוכניתו ליתר בתי הכנסת בגליל. הקירות הפנימיים מחוספסים, שכן הם היו מכוסים בטיח שנשר. שלוש שורות העמודים שבאולם, שצורתן צורת האות "חית", נועדו לשאת את הקומה השנייה ואת התקרה. חלקים של מערכת הגמלון, שנשאה את הקומה השנייה, מונחים כיום מדרום-מזרח למבנה. רצפת האולם הייתה עשויה לוחות אבן והספסלים, שהיו לאורך הקירות לא נותרו. כן לא נמצא מקומו של ארון הקודש, אם כי בחפירות נתגלה פסל של אריה שניצב, כנראה, ליד הארון.

כנראה, שבית הכנסת הגדול של ברעם חולק על ידי התושבים במאה ה17 לחלוקה משנית. לא הייתה התייחסות לאתר הארכיאולוגי עד שהגיעו לכאן  בשנת 1908 שני החוקרים הגרמנים קול וורצינגר . בהגיעם לגליל הם תיעדו מבנים מהתקופה הרומית-ביזנטית והגיעו למסקנה שמדובר בבית כנסת עם כותרת דורית , המבנה תוארך למאה ה-3 לספירה.

בית הכנסת בברעם מתוארך למאה ה-3 לספירה, אך בפינות המבנה נמצאו מטבעות מהמאות- 5-7 לספירה. השאלה – כיצד זה יתכן?? כאורה קיימת כאן סתירה ואי התאמה של כ- 200 שנה. כיצד ניתן להסביר את הפער הזה? הסברה הרווחת היום היא ,שבתקופה הרומית- ביזנטית היה כאן בית כנסת קדום אך לאחר  כ-200 שנה ,השתמשו בחלק מהאבנים לבניית והקמת בית כנסת חדש. כעת ניתן להבין את אי הדיוקים בגובה האבן ובסוג האבן.  מיחזור של אבני בנייה משימוש ראשוני לשימוש שניוני נקרא – סופוליה.

מקור השם ברעם ידוע ומוכר כבר מהנוסעים שהגיעו לכאן במאה ה-15 לספירה. במאה ה-16 מתאר רבי וסילא את ברעם , יתכן והכוונה הייתה לכפר בירעי.

"הכנסייה המרונית בברעם".-

המארונים הם נוצרים מזרחיים המאמינים בנצרות המזרחית ומכירים באפיפיור. הם משמרים את השפה הארמית, התפילה, התרבות זו קבוצה אתנית שמוצאה בדרום לבנון מרום אל-ראס. חלק מהם עברו והיגרו לסוריה ואלה שבארץ היגרו לנצרת וחיפה. הכנסייה היא השריד שנשאר מקבוצה זו. במבנה הכנסייה ניתן לראות מיחזור של אבנים.(סופוליה)

בית הכנסת הקטן – הוקם במאה ה-19. תועד ופורק על ידי תושבי ברעם. על משקוף הכניסה כתוב: "שלום במקום הזה ובכל מקומות ישראל …." (ההעתק נמצא כאן והמקור במוזיאון הלובר בפאריז). במקום נמצא קמע מגולגל של הגנה שעליו מופיע כיתוב בארמית , כמו כן נמצאו 50 מטבעות, יש הסבורים שהיו בברעם 2 בתי כנסת כי היה ביקוש גדול, או שהיו כאן 2 ישובים שהשטחים הציבוריים שלהם היו סמוכים.

"בית הכנסת הקטן בברעם".

בית הכנסת הקטן והחרב צולם בידי משלחת סקר בריטית בשנת 1865. גם בנין זה פונה לכיוון ירושלים ותכנונו הוא כשל יתר בתי הכנסת בגליל. משקוף הפתח דומה לזה של בית הכנסת הגדול ועליו הכתובת: "(יהי) שלום במקום הזה ובכל מקומות ישראל. יוסה הלוי בן לוי עשה השקוף הזה תבא ברכה במע (שי)ו של (ום)". המשקוף נמצא כיום במוזיאון הלובר בפריס והעתק שלו מוצג במוזיאון בר-דוד שבקיבוץ ברעם. בסמוך  מדרום לבית הכנסת הגדול ישנה הכנסייה המרונית. הכנסייה  המארונית פעילה בימי חג ובאירועים מיוחדים.

"סיור מודרך במערת פער"-

מומלצת בסתיו ובחורף. ישנה תופעה קארסטית של המסה של סלע הגיר ע"י הגשמים ויצירת חומצה פחמתית חלשה. הבלייה תוקפת את מינרל הקלציט שהוא מרכיב בסיסי בגיר. כמות המשקעים גבוהה מעל 600 מ"מ גשם בנוסף קרינת השמש חזקה . צורת ההמסה יוצרת מערות והוטות שהם פתחי המסה. כל הר מירון עשוי הוטות.

במערת פער נוצר חלל והמים התנקזו למערה. אם ניכנס לתוך המערה נראה נטיפים וזקיפים וגם צורות אחרות. גוש חלב- יוחנן מגוש חלב שמרד ברומאים בימי החורבן. בישוב ישנו בית כנסת מהמאה ה-4 לספירה. ישנם סרקופאגים, קברי צדיקים כמו הזוג שמעיה ואבטליון. נסיעה לריחנייה שהוא ישוב צ'רקסי, הישובים הצ'רקסיים הם ריחנייא וכפר קמא שליד התבור. גם בגן שמואל (גבעת אלונים).  חלקם עבר לירדן. מוצא הצ'רקסים הוא קוקז. בסמוך לים השחור. המון עמים רצו לכבוש את האיזור – היונים, הרומאים, המונגולים, המוסלמים, העותמנים והרוסים . "פירוש המילה צ'רקס" – חוסם הדרך, בין הים השחור לים הכספי – מוצא הצ'רקסים בישראל הוא בוסנייה. הם בחרו לגור כאן הודות לשלושת צבעי האדמה שחור-חום-אדום, וגם השלג הלבן הזכיר להם את ארץ מוצאם. חלק מהם היגר לארצות הברית.  כיום בארץ יש כ- 4500 צ'רקסים.

כיום פזורים בכל העולם כ- 13 מיליון צ'רקסים. יש להם כ- 300 שפות קווקזיות כי שפה זו היא שפה עתיקה. לכל אות יש פירוש, חיבור של 2 אותיות יוצר מילה חדשה. במקור היו 264 אותיותוכיום יש 64 אותיות שהמקור שלהן הן אותיות קורוליות, רבים מהם משרתים בצה"ל, שירות בתי הסוהר ומשמר הגבול.

סיורים מודרכים בגליל העליון והתחתון, טיולים בגליל המערבי והגליל התחתון המזרחי, סיורים וטיולים בארץ הגליל.