סיור בעוטף עזה לפי הגאופוליטיקה המרחבית בנגב המערבי.

חמאס הוא תנועה איסלאמית פלסטינית שצמחה מתוך האחים המוסלמים בשנות ה-80, ויש לה מטרות אידאולוגיות דתיות ולאומניות מובהקות. לפי האמנה המקורית של חמאס מ-1988 (שאמנם עודכנה ב-2017), המטרה האולטימטיבית של התנועה היא הקמת מדינה פלסטינית איסלאמית בכל שטח פלסטין ההיסטורית — כולל מה שכיום מדינת ישראל — וזה מתוך ראייה דתית שבה האסלאם אמור לשלוט במרחב.

המנהיגים של חמאס כיום, כמו יחיא סינוואר בעזה או איסמעיל הנייה שממוקם בחו"ל, ממשיכים לקדם קו שמבוסס על התנגדות אלימה לישראל, לצד אסטרטגיה פוליטית שמנסה לשמר את שליטתם בעזה ולגייס תמיכה אזורית ובינלאומית. הם לא פועלים רק מתוך אידאולוגיה דתית, אלא גם משיקולים פרגמטיים של כוח, הישרדות פוליטית ותגובה למצב בשטח.

הרעיון של שליטה איסלאמית במרחב אינו חדש, והוא מאפיין תנועות רבות בעולם הערבי-מוסלמי, אך החמאס משלב אותו עם מאבק לאומי פלסטיני. יש בכך מורכבות: מצד אחד, זו תנועה עם שורשים דתיים ברורים; מצד שני, יש בה גם מרכיבים של תנועה לאומית אנטי-קולוניאלית, לפי תפיסת עולמם.

אם אתה רוצה, אפשר להעמיק בהבדלים בין הגישה של חמאס לעומת גישות אחרות בעולם המוסלמי, או לבדוק איך התפיסות האלה משתנות בין מנהיג למנהיג. רוצה להמשיך לשם?

כמה תושבים היו ברצועת עזה ערב הקמת המדינה ובשנים אחרי?

80.000 ערבים ישבו ברצועת עזה ולאחר מלחמת העצמאות הגיעו עוד 200.000 שהלכו וטפחו להיות משני מיליון עזתים.

אלו ישובים אתה מכיר בצפון רצועת עזה?

הישובים בית לאהיא ובית חנון, עזה על מחנות הפליטים שלה כולל שוג'עייה, זייתון ומחנה שאטי על חוף הים הצפוני של עזה, ג'יבלייה מחנה פליטים והעיר.

מה רצף הישובים הערביים בדרום רצועת עזה?

רפיח העיר וחלקיה, חאן יונס העיר ומחנה פליטים, דיר אל בלאח, מחנות המרכז, נוסיראת.

נסקור ונכיר את ישובי עוטף עזה היהודיים במועצה אזורית שער הנגב , במועצה אזורית שדות נגב ומועצה אזורית חבל אשכול.

מחנות הפליטים ברצועת עזה הם תוצר של הנכבה של 1948, אז רבים מתושבי פלסטין ההיסטורית ברחו או גורשו מבתיהם והפכו לפליטים. רצועת עזה קלטה מאות אלפי פליטים, שרבים מהם התיישבו במחנות פליטים שהוקמו על ידי אונר"א (סוכנות הסעד והתעסוקה של האו"ם לפליטים פלסטינים במזרח הקרוב).

נכון לשנים האחרונות (כולל עדכון של אונר"א לשנת 2023), בעזה קיימים 8 מחנות פליטים רשמיים:

1. ג'באליה – המחנה הגדול ביותר.

2. שאטי (חוף) – סמוך לעיר עזה.

3. נוסייראת

4. בורייג'

5. מגאזי

6. דיר אל-בלח

7. חאן יונס

8. רפיח

אוכלוסייה:

• ברצועת עזה חיים כ-2.2 מיליון תושבים (נכון ל-2023).

• מעל 70% מהם הם פליטים רשומים באונר"א.

• כ-600,000–700,000 מתוכם חיים בתוך מחנות הפליטים עצמם, בתנאים צפופים מאוד.

תנאים ומבנה:

• המחנות כוללים מבני מגורים צפופים מאוד, לרוב בתים נמוכים עם תוספות בנייה לא מתוכננות.

• יש בהם תשתיות בסיסיות שמסופקות חלקית על ידי אונר"א והרשות הפלסטינית (במגבלות הסגר והמצב הכלכלי).

• קיימים מוסדות חינוך, מרפאות, מרכזי חלוקת מזון, אך עם מחסור חמור באמצעים.

עיסוקם של התושבים:

• שיעורי האבטלה ברצועת עזה מהגבוהים בעולם – בסביבות 45–50% באופן כללי, ובקרב צעירים אף יותר.

• חלק מהתושבים עובדים בעבודות כפיים, במסחר מקומי, או דרך פרויקטים של אונר"א.

• אחרים עוסקים בדייג, חקלאות (למרות מגבלות רבות), וכן יש מספר מועט של אנשים בעלי תארים שעוסקים בהוראה, רפואה וכדומה.

• בעבר, רבים עבדו בישראל, אך מאז הסגר שהוטל לאחר השתלטות חמאס ב-2007, הגישה מוגבלת מאוד.

אם אתה רוצה פירוט על כל מחנה בנפרד – אוכל לתת לך סקירה היסטורית ודמוגרפית של כל אחד מהם.

בעזה פועלים מספר ארגונים חמושים, חלקם איסלאמיסטיים וחלקם לאומיים, כאשר שניים מהם הם הדומיננטיים ביותר: חמאס והג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני. קיימים גם פלגים קטנים יותר, לעיתים קיצוניים יותר, שחלקם משתייכים לאידיאולוגיה סלפית ג'האדיסטית המזוהה עם דאעש או אל-קאעידה.

הארגונים המרכזיים בעזה:

1. חמאס:

• הזרוע הצבאית: גדודי עז א-דין אל-קסאם

• הגוף השולט בפועל ברצועת עזה מאז 2007.

• מתאפיין במבנה היררכי מסודר עם יכולות פיקוד ושליטה, מחלקות שונות, ובנק מטרות.

• קיים שילוב בין פעילות צבאית ופעילות אזרחית (חינוך, בריאות, דת).

2. הג'יהאד האיסלאמי הפלסטיני:

• הזרוע הצבאית: סריאא אל-קודס

• ארגון קטן יותר מחמאס אך מיליטנטי מאוד.

• מקבל מימון ואמצעים ישירות מאיראן.

• לא לוקח חלק בשלטון האזרחי בעזה.

3. ועדות ההתנגדות העממית:

• הזרוע הצבאית: בריגדות נאסר סלח א-דין

• גוף קטן יותר, מורכב מעריקים מארגונים אחרים.

4. חזית העממית לשחרור פלסטין (PFLP):

• זרוע צבאית: גדודי אבו עלי מוסטפא.

• ארגון חילוני-מרקסיסטי, קטן בגודלו אך פעיל.

5. ארגונים סלפיים ג’האדיסטיים:

• כוללים קבוצות קטנות שנשבעו אמונים לדאעש.

• פעילים לעיתים נגד חמאס עצמו בשל אידיאולוגיה קיצונית יותר.

כלי נשק שבידי ארגוני הטרור בעזה:

רקטות וטילים:

• טווח קצר, בינוני וארוך (כמו רקטות קסאם, גראד, "בארק", ו"עיאש 250").

• חלקם תוצרת עצמית, אחרים הברחות מאיראן או דרך סיני.

• בשנים האחרונות פיתחו גם רקטות כבדות מדויקות יחסית.

טילים נגד טנקים (נ"ט):

• בעיקר מסוג קורנט (רוסי) או העתקיו.

• אמצעי יעיל נגד רכב משוריין.

רחפנים ומל"טים:

• כולל רחפנים תוקפים, מודיעיניים או מתאבדים ("שיהאב", "זווארי").

• ניסיונות לחדירה לישראל דרך רחפנים מתבצעים לעיתים תכופות.

נשק קל ובינוני:

• קלצ’ניקובים, מקלעים (PKM, DShK), רימונים, מטולי RPG.

• מרגמות בקטרים שונים.

מנהרות לחימה:

• מערכת מסועפת של מנהרות תקיפה, הגנה, שינוע ואחסון.

• תת-קרקעיות ונבנו בעומקים משתנים (חלקן חוצות את הגבול לישראל).

ים:

• יחידות "קומנדו ימי" של חמאס מחזיקות צי קטן של כלי שיט קטנים וממוקשים, ניסיון לבצע פשיטות.

• העיר עזה היא אחת הערים העתיקות בעולם, עם היסטוריה שנמשכת מעל 3,000 שנה. מיקומה האסטרטגי – בין אפריקה ואסיה, סמוך לים התיכון ועל הדרך המרכזית בין מצרים לסוריה (דרך הים) – הפך אותה לעיר חשובה וכבושה שוב ושוב על ידי אימפריות שונות. הנה סקירה היסטורית של עזה וכובשיה העיקריים לאורך הדורות:
  

  ---

  העת העתיקה

  • הכנענים – עזה הייתה עיר כנענית חשובה בתקופת הברונזה, ונזכרת בכתבים מצריים קדומים.
  • הפלשתים – במאה ה-12 לפנה"ס, הפלשתים התיישבו בעזה והפכו אותה לאחת מחמש ערי-המדינה הפלשתיות. לפי המקרא, שמשון נהרג בה לאחר שנשבה על ידי הפלשתים.
  • הממלכה הישראלית – עזה נותרה מחוץ לשליטת ממלכת ישראל, אך הופיעה בתודעה המקראית בגלל מאבקי הגבול.

  ---

  התקופה הפרסית וההלניסטית

  • האימפריה הפרסית – עזה הייתה חלק מהמנהל הפרסי בארץ ישראל (המאה ה-6 לפנה"ס).
  • אלכסנדר הגדול – כבש את עזה בשנת 332 לפנה"ס לאחר מצור ממושך.
  • התקופה ההלניסטית והחשמונאית – העיר הפכה להלניסטית, אך נכבשה בידי החשמונאים בידי יונתן החשמונאי (סביבות 145 לפנה"ס) לזמן קצר.

  ---

  התקופה הרומית והביזנטית

  • השלטון הרומי – עזה שגשגה בתקופה הרומית כעיר מסחר ופולחן פגאני. עם הזמן הפכה לנוצרית.
  • התקופה הביזנטית – הייתה מרכז נוצרי חשוב, עם כנסיות רבות.

  ---

  הכיבוש המוסלמי והתקופה האיסלמית

  • הכיבוש הערבי-מוסלמי – ב-637 לספירה, עזה נכבשה על ידי צבאות ח'ליפות ראשידון. הפכה לעיר מוסלמית.
  • העבאסים, הפאטימים והצלבנים – עברה מיד ליד בין כוחות מוסלמיים וצלבנים בימי הביניים.
  • צלאח א-דין – כבש את עזה מהצלבנים ב-1187.

  ---

  התקופה העות'מאנית (1517–1917)

  • עזה הייתה חלק מהאימפריה העות'מאנית במשך כ-400 שנה. בתקופה זו הייתה מרכז מחוזי קטן אך בעל חשיבות מקומית.

  ---

  התקופה המודרנית

  • מלחמת העולם הראשונה – הבריטים כבשו את עזה מידי העות'מאנים ב-1917 במהלך קרבות עזים (שלוש מערכות עזה).
  • המנדט הבריטי (1917–1948) – עזה הפכה לחלק מפלשתינה-א"י תחת שלטון בריטי.
  • 1948 – לאחר מלחמת העצמאות, עזה עברה לשליטת מצרים. לא סופחה, אך נשלטה ישירות.
  • 1967 – במלחמת ששת הימים נכבשה עזה על ידי ישראל.
  • 1994 – בעקבות הסכמי אוסלו, נמסרה הרשות בעזה לידי הרשות הפלסטינית.
  • 2007 – חמאס השתלט על עזה לאחר סכסוך עם פת"ח. מאז, הרצועה נתונה לשליטת חמאס.

  ---

  עזה כיום

  העיר עצמה מהווה את המרכז האורבני המרכזי ברצועת עזה, והיסטוריית הקרבות, הכיבושים וההשפעה התרבותית משתקפת עדיין באתריה ובמבניה.

  אם תרצה התמקדות בתקופה מסוימת (למשל התקופה ההלניסטית או העות'מאנית), או מידע על אתרים ארכיאולוגיים בעזה – אשמח להרחיב!

העיר עזה, למרות מצבה הקשה בעשורים האחרונים, היא מקום עתיק מאוד שמכיל שכבות היסטוריות רבות, עם ממצאים ארכיאולוגיים ואתרים שיש להם פוטנציאל תיירותי ותרבותי מרתק. מרבית האתרים אינם נגישים כיום למבקרים מבחוץ, אך יש עליהם מידע היסטורי ומחקרי רב. הנה סקירה של העתיקות המרכזיות ואתרי התיירות ההיסטוריים של עזה:

אתרים היסטוריים ועתיקות מרכזיות בעזה

1. תל עזה (תל א-סיכין)

• זהו האתר הקדום ביותר של העיר עזה, המזוהה עם העיר הפלשתית המקראית.
• שוכן בדרום מערב העיר המודרנית.
• במקום נחשפו ממצאים מהתקופות הכנענית, הפלשתית, הפרסית וההלניסטית.
• נחשפו קברים, חרסים, מבני פולחן, וממצאים המעידים על עיר מסחר פעילה.

2. העיר העתיקה של עזה

• הלב ההיסטורי של העיר, עם רחובות צרים, שווקים, בתי מגורים עתיקים, ומסגדים.
• שילוב של ארכיטקטורה עות'מאנית וצלבנית.

3. המסגד הגדול של עזה (מסגד עומר / הג'אמע אל-כביר)

• נבנה במקור ככנסייה צלבנית, הפך למסגד בתקופה הממלוכית.
• כולל יסודות צלבניים, תוספות עות'מאניות, וקישוטים אסלאמיים.
• מהווה סמל של ההיסטוריה הרב-דתית של העיר.

4. הכנסייה היוונית האורתודוקסית של פרפיריו (סנט פורפיריוס)

• אחת הכנסיות העתיקות ביותר בעזה, מהמאות ה-5–6 לספירה.
• לפי המסורת, הקיסרית אודוקיה תרמה לבנייתה.
• שוחזרה בתקופה הצלבנית והעות'מאנית.
• הכנסייה עדיין פעילה וממוקמת ברובע הנוצרי שבעיר העתיקה.

5. המרחצאות העות'מאניים

• ברחבי העיר העתיקה נמצאים שרידים של חמאמים עות'מאניים – חלקם שוחזרו בעבר.
• שימשו כמוקדים חברתיים ודתיים.

6. בית סראיה

• מבנה עות'מאני ששימש כמרכז שלטוני.
• כיום משמש כמוזיאון לאמנות ועתיקות מקומיות (כאשר הוא פתוח).

7. אתרי קבורה ביזנטיים

• התגלו פסיפסים מרהיבים מתקופת האימפריה הביזנטית.
• אחד הפסיפסים המפורסמים ביותר נמצא בצפון הרצועה, ליד ג'בליה, ומתוארך למאה ה-5–6 לספירה – כולל כתובות ביוונית ודמויות של ציפורים ובעלי חיים.

הנרצחים במיגונית המוות או מיגונית הציפור או מיגונית ענר שפירא: אוסאמא אבו עסא, לאור אברמוב, עינב אלקיים לוי, לידור יוסף לוי, ניצן רחום, ענר שפירא, הרש גולדברג-פולין, איילת ארנין, עמית בן אבידה, איתי בנג'ו, קארין שוורצמן, אנטוניו מאסיאס, תמר סמט, יועד פאר, שני קופרווסר, שגב ישראל קיז'נר, איבון רוביו. יהי זכרם ברוך של כל הנרצחים במיגונית.