"אנדרטת גיבורי ושוטרי שדרות במקום שהיה משטרת שדרות".

מדריך טיולים ומורה דרך באתרי שדרות- "מצפה שדרות" או אנדרטת הארבעה או גבעת העתונאים(גבעת קובי) – "גן מוסקוביץ' " לספורט ופיקניק – "אנדרטת השואה של שדרות" – סיור טעימות במרכז שדרות המשופץ – "מורשת קרב ותקומה ברחבי שדרות".

סיורים לקהל הרחב ב  השאירו הודעה בוואטסאפ 0522686908 אפי

"אתם של ישראל"…..?! כך שאלה רומי סוויסה בת החמש את רס"מ יאיר אבינועם, לאחר שאנשי הרוע רוצחים את הוריה דולב ואודיה סוויסה…

"אתם של ישראל"? הוא אחד הכיתובים המופיעים באנדרטת זיכרון וההנצחה של שדרות או אנדרטת הגבורה על מה שהיה פעם "משטרת שדרות"… לאחר שנה של ביקורי קבוצות בודדים בשטח החסוף של משטרת שדרות שפוצצה ולא נותר זכר, מהמעט שנותר שילבו את הבטון החשוף האנדרטה המנציחה את נופלי שדרות ב 7.10.23 (חרבות ברזל)

אנדרטת הגבורה עוצבה על ידי שלומית עצבה המתמחה באנדרטאות במתחמים פתוחים.

18 עמודים (הנישאים מעלה לגובה של אחד עשר מטרים) בחלק העליון של האנדרטה וגן הזיכרון המנציחים את עם ישראל חי המשלבים פה עם גיבורי ושוטרי אזרחי שדרות עם אמירות של אנשי שדרות וממקורות חז"ל המחזקים את עם ישראל.

בראש העמודים – "אותיות פורחות באוויר" המסמלים סודות ורזים הבאים מהקבלה או בגובה העיניים עם ישראל חי, תקווה ונחמה.

האנדרטה מסמלת עמידה איתנה וערבות הדדית המנציחה את גיבורי העיר ובחלקה הנמוך "שביל הנופלים" לבני ובנות שדרות ועל כל גיבורה וגיבור יש הסבר ותיאור פעולותיו, העמודים הם "עמודי הנצח" של ישראל.

1000 מטרים מרובעים של גן פתוח שתוכנן על ידי משרדה של שלומית עצבה והמתכננות סביליה ויטס, הקטע המוזיקלי באנדרטה נכתבו על ידי רן אלמליח מכנסיית השכל וחיים אוליאל. נסייר במה שהיה "משטרת שדרות לשעבר", המשטרה נכבשה על ידי יותר מעשרים מחבלי נוחבה, באנדרטת גיבורי שדרות מונצחים 70 שוטרים ואזרחי שדרות הגיבורים. 25 מחבלים נהרגו תחת הריסות משטרת שדרות ועוד עשרה מסביב למשטרת שדרות. "קרב שדרות" וחלק מימנו קרב משטרת שדרות ארך יום שלם עד שעות הערב. טנק צבאי ירה על המשטרה כדי לחסל את מחבלי הנוח'בה. מסוק קרב סגר את ענין משטרת שדרות בהפילו את רצועות הבטון על המחבלים. לאחר שהבינו שאין שוטרים חיים במשטרת שדרות.

"חללי תחנת שדרות" – חלקם גרים בשדרות וחלקם מכל ישובי לכיש השפלה והנגב. את סיפור "משטרת שדרות" יספר אפי נחמיאס שגר 70 מטרים ממשטרת שדרות וכפי ששמע מלוחמים רבים שלחמו במשטרת שדרות.

היום משטרת שדרות במבנה שתרמה חברת "מבנה" בקרית ההי טק של אמדוקס.

היכן נמצאת ומצויה משטרת שדרות? הרצל 61 שדרות והיום ברחוב התאנה שדרות.

18 העמודים הגבוהים והחזקים מסמלים את חוזקה של משטרת שדרות( מי שראה את המשטרה יכול להבין את עוצמתה בבטון המזוין הרב שלה וחוזרם הנפשי של שוטרי העיר כולל הממ"ז( מפקד מחוז הדרום של המשטרה) שגר בשדרות והיה בין הראשונים שהגיע למשטרת שדרות ולחם עם שוטרי וחיילי שדרות. בשטח נדבר קצת יותר על אלמנטים שונים של גבורה, גיבורים מקומיים, על הטנק והמסק"ר, על הצלף החמסניק שהתמקם עם הגג ממול וגיבור הימ"מ שחיסל אותו ואחרים וסיפורים פחות ידועים…

היכן כדאי לבקר בשדרות? מתי הוקמה שדרות? היכן הייתה משטרת שדרות הישנה? היכן ניתן לאכול כנאפה בשדרות? כמה שוטרים נהרגו בשדרות? כמה אזרחים נרצחו בשדרות? מה הנקודות שהחמאס תפס בשדרות עד אחר הצהריים לפחות? מי צייר את הגרפיטי או אמנות הקיר שליד משטרת שדרות לשעבר? מי ראש עיריית שדרות?

****************************************

נאום נשיא המדינה יצחק הרצוג מול אנדרטת הגבורה בשדרות מתוך אתר "בית הנשיא")

כבר שנה, שנה שלמה של שבר וכאב. כבר שנה, מאז בוקר שמחת תורה שהפך ליום אסוננו. בוקר שבעה באוקטובר. כבר שנה מאז שאויב רצחני נכנס לבתינו, שרף ועינה, אנס ופצע, טבח וחטף. עד יומי האחרון ילוו אותי ריח הגופות השרופות ומראה שלוליות הדם, לצד התמונות המשפחתיות וספרי הילדים – בגן העדן שהפך לגיהנום. וכמו בתפילת "ונתנה תוקף" שקראנו רק לאחרונה בראש השנה, כבר שנה שאנחנו בוכים: מי באש ומי בחניקה, מי בחרב ומי בחיה. מי בפתח ביתו, ומי בממ"ד, מי בחממה ומי ברחובה של עיר, מי במוצב ומי בשדה הקרב, מי בתחנת האוטובוס ומי בתחנת המשטרה. מי במכונית ומי במיגונית, מי בשבילי הקיבוץ ומי במסיבה, מי בטילים וברקטות, מי במנהרות, ומי במסתור.

כבר שנה, שבפשע מתועב נגד האנושות אחיותינו ואחינו חטופים בידי מרצחים; וקולם זועק אלינו מתחת לאדמה – לא רחוק מכאן – ומבקש, במילים שקפאו על השפתיים, ביום האחרון של חג סוכות תשפ"ד: הושע-נא. קדושת החיים, שזורמת בעורקינו כאומה, מחייבת אותנו – ובמיוחד את ההנהגה – למלא את הצו האנושי, היהודי והישראלי העליון: להשיבם במהרה. מי לשיקום ולביתו, ומי לקבר ישראל.

כבר שנה, והמוני אחינו ואחיותינו עקורים מנוף מולדתם – בצפון ובדרום. אני, יחד עמכם מחזק את ידי צה"ל וכוחות הביטחון בכל הגזרות, ומתפלל להחלמה ושיקום מהיר של הפצועים בגוף ובנפש. אני מזכיר שהצמיחה המחודשת של שדרות, ושל כל יישובי הנגב המערבי והצפון – במובן הבטוח ביותר של המילה; היא משימה לאומית עליונה.

אחיותיי ואחיי, בנות ובני שדרות – עיר הגבורה. כבר שנה, שנה שלמה, שבכל אחד מאיתנו נצורים רגעים, שאותם לא נשכח לעולם. שלושה רגעים כאלה – אקח עימי כל חיי; וכולם – רגעים משדרות, רגעים של שדרות: עיר של גיבורות וגיבורים. הרגע הראשון הוא סרטון שטלטל אותי, ולמעשה טלטל את הנשמה ואת תחושת הביטחון של מדינה שלמה. הסרטון שמראה את הטנדרים הלבנים באותו בוקר, ובהם – מחבלי חמאס דוהרים בליבה של העיר שדרות. לא נשכח לעולם את התדהמה, ההלם ועוצמת ההפתעה. את גודל האסון.

הרגע השני הוא רגע של אמונה. האמינו לי – אחיותיי ואחיי בני העיר שדרות, ובמיוחד המשפחות השכולות האהובות של היקירות והיקירים שפגשנו כאן, שהייתי רוצה – בכל ליבי – לספר כאן, במעמד המקודש הזה, על כל אחת ואחד מאהובינו הנופלים – ששמותיהם מופיעים על האנדרטה הכואבת שנחנכה. על טובם, על יופיים, על גבורתם. השבר גדול כל כך, ומתינו רבים, רבים מדי. וכך, אני מעמיד לנגד עיניי את מה שאמר לי השנה אב שכול יקר: "אני שומע שמספרים על אחד הבנים שנפלו ואני מרגיש כאילו מספרים על הבן שלי". כך אמר. לכן, בדבריי הערב, הנני, העני ממעש, מבקש לשוב יחד איתכם לשם אחד; או לשני שמות- רב סמל מתקדם מור שקורי זכרה לברכה, בת שדרות, נפלה בשבעה באוקטובר כאן – בקרב הגבורה בתחנת משטרת שדרות, כשהגנה בחירוף נפש על עירה, על עמה. מור, יחד עם עוד גיבורות וגיבורים רבים – מהמשטרה, מכוחות הביטחון, מצה"ל, וגם –

אזרחיות ואזרחים רבים – חירפו את נפשם בקרבות גבורה בלתי נתפשים של מעטים מול רבים, במשך שעות ארוכות, כאן ובכל רחבי שדרות ובתחנת המשטרה.

כפי שכבר נאמר, בכאב נורא, לפני כחודש וחצי, בשורת איוב נוספת הגיעה לבית משפחת שקורי, כשאביה של מור – השוטר, רב סמל מתקדם רוני שקורי – נרצח בפיגוע במחסום תרקומיא. את איילה – אמה של מור – פגשתי כמה פעמים בשנה האחרונה. אבל כששמעתי את איילה מספרת על ההחלטה לא לוותר, להרים ראש, ולבחור בחיים, התמלאתי בגאווה ובאמונה, ונזכרתי במילותיו של ראש ממשלתנו הראשון – דוד בן גוריון – שבהן התייחס ל"אם הבנים" – רבקה גובר, ששכלה את שני בניה: "אשרי הדור שאימהות כאלו חיות בתוכו".

והרגע השלישי שנצרב בתוכי הוא רגע של תקווה. ימים ספורים אחרי מתקפת הפתע הרצחנית של שבעה באוקטובר הגענו מיכל ואני לכאן, לשדרות. תחת אש נכנסנו לממ"ד ברחובה של עיר, ומצאנו בתוכו את עם ישראל במלוא עוזו. המשכנו לחמ"ל העירוני, ושם – ברגע שלא אשכח לעולם – מצאנו את עצמנו בצפיפות, בדוחק, במין תערובת של דם, יזע ודמעות, שרים בגרון ניחר "עם ישראל חי" – יחד איתך ראש העירייה היקר אלון דוידי, ואיתך יהודית אוליאל– סגנית ראש העיר. הרגע הזה נטע בי תקווה בהירה ובלתי ניתנת לערעור: שאנחנו עוד נקום, ונבנה, ונחיה, ונתגבר על הכל. ששדרות – עיר הגיבורים והגבורה כבר עשרות שנים – חיה, ועם ישראל חי.

תודה לך, ראש העירייה אלון דוידי, ולכל נבחרי הציבור והצוותים המקצועיים בעיר – על פועלכם האמיץ, המסור והנחוש כל השנה.

בני ובנות המשפחות השכולות היקרות והאהובות, האדמה הזאת, שעליה אנו עומדים היום, קודשה בדם יקיריכם. האנדרטה החשובה הזו, מסמלת לא רק את גבורתם, אלא גם את המחיר הנורא, הנורא ששילמתם. אין בפי מילים שירפאו את עולכם שחרב, אך אני מבקש לעמוד כאן, בשם מדינת ישראל כולה, להרכין את ראשי בפניכם ביראה, להודות על גבורתם ועל אורם העצום, ולייחל שתדעו גם מזור ונחמה.

אחיותיי ואחיי, הבוקר, בשעה 6:29, באתר הטבח של פסטיבל נובה, התחלתי מסע של שלושה ימי אבל, התייחדות וזיכרון בכל יישובי העוטף שחוו את הטבח. כעת, בתום היום הראשון במסע, ודווקא כאן – בעיר הגבורה – שדרות, אני מבקש לספר לכם את מה שרואות עיני: אני רואה בניין חדש עולה מתוך השברים וההריסות. אני רואה אנשים ונשים מפעימים שאהבת העם והארץ מקימה אותם מעפר ואפר, ובכוחות אדירים, מרגשים, הם מתחילים מחדש.

אני רואה אחווה, תקווה, ורוח ישראלית איתנה – בלתי מנוצחת. ומכאן, משדרות, אני מבטיח למדינת ישראל כולה: אנחנו עוד נוסיף, ונבנה, ונקבע מזוזות. ונקצור ברינה את שזרענו בדמעה. עוד ישבו זקנים וזקנות בשקט ובשלווה ברחובות העיר המעטירה שדרות; ואת הרחבות ימלאו ילדים וילדות משחקים בהשקט ובביטחה. עוד נקום יחד, רק יחד, והאהבה שלנו, המקודשת בדם עוד תשוב בינינו לפרוח. יהי זכרם של חללי ונרצחי שבעה באוקטובר, ברוך וחקוק על לב האומה לדור דור.״

נלקח מאתר בית הנשיא.